חזקי ואח' נ' חודק

פסק דין

בפני תביעה במסגרתה עותרים התובעים כי בית המשפט יורה לנתבע להוסיף ולשלם לידיהם את הסך של 21,518 ₪, המהווה יתרת חוב בגין רכישת פיתות מבית עסקם של התובעים.

הנתבע לא חלק על קיומו של החוב, אשר מקורו בפעילותו כמשווק בית עסקם של התובעים.

עם זאת, טען הנתבע כי חלק הארי של החוב (סך של 19,518 ₪) צריך שיקוזז כנגד חוב תלוי ועומד של התובעים כלפיו.

לטענת הנתבע התנהל בין הצדדים משא ומתן למכירת בית עסקם של התובעים, ואולם משא ומתן זה נוהל על ידי התובעים בחוסר תום לב ובדרך אשר היה בה כדי להסב לו נזקים כבדים.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ונתתי דעתי לטענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה שדין התביעה להתקבל. טעמיי להלן.

בכתב ההגנה טען הנתבע כי התובע 2 פנה והציע לו במהלך חודש פברואר 2011, לרכוש את בית עסקם של התובעים לייצור ומכירת פיתות. בין הצדדים סוכמו פרטי ההתקשרות לרבות סכום המכירה, תשלום יתרת חובו של הנתבע במסגרת סכום ההתקשרות, כמו גם הצהרת כוונות על פיה הגורם אשר יחזור בו מן ההבנות ישלם לצד שכנגד, סך של 5,000 ₪, כפיצוי מוסכם.

הנתבע פעל על בסיס הבנות אלו, לרבות על דרך של פנייה לעורך דין מטעמו והקמת חברה ברשם החברות.

פרטי ההתקשרות בין הצדדים הועברו באמצעות רואה החשבון של התובעים ואולם על אף כל ההסכמות, חזרו בהם התובעים, ללא כל טעם סביר, מהסכמתם למכירת בית העסק.

עיון במסמכים הרבים שהציג הנתבע מלמד כי הצדדים אכן ניהלו ביניהם משא ומתן למכירת בית העסק של התובעים. התובעים אף לא חלקו על כך.

עם זאת, עיון באותם מסמכים המתייחסים למשא ומתן בין הצדדים מלמד, כי אותו משא ומתן מעולם לא הבשיל לכלל הסכמות, ולמעשה נותרו מספר רב של מחלוקות. קיומן של אלו מכוון למסקנה כי המגעים בין הצדדים לא הבשילו לכלל גמירות דעת המאפשרת התקשרות חוזית.

הנתבע הציג טיוטת הסכם למכירת הפעילות. טיוטה זו נוסחה על ידי עורך דינו של הנתבע והיא עצמה נושאת חותמת , בכל עמוד, של המילים " טיוטה למשא ומתן בלבד".

התובעים טענו כי לא הסכימו לחלק לא מבוטל של ההוראות לרבות:-

היקף התשלומים, שכן הנתבע ביקש הנתבע לפרוס את התמורה לתקופה של 12 חודשים;

הדרישה להתחייבות לעניין מצב המכונות מקום בו עסקינן בעסק לא חדש;

התחייבות לתקן כל ליקוי שיתגלה במהלך 12 החודשים הראשונים וכיוצא באלו.

מעדות התובעים עלה כי דרישות אלו שהתבררו לתובעים לראשונה במסגרת הטיוטה שהועברה על ידי עורך דינו של הנתבע, עמדו בסתירה להבנתם את ההסכמות שבין הצדדים ומכאן שלא היה מקום לחתימת ההסכם.

מעבר לכך, טענו התובעים כי גם ביחס לחתימה על הסכם השכירות של הנכס בו ממוקם בית העסק, לא הגיע הנתבע לכלל הבנות עם בעל הנכס, אשר ביכר להתקשר עם צד שלישי אחר לצורך השכרת המקום.

בעל הנכס התייצב באולמי והעיד כי דרישותיו של הנתבע באשר להסכם השכירות, לרבות לעניין תקופת השכירות כמו גם העדר הסכמות באשר לסוגיית הביטחונות להסכם השכירות, הביאו אותו להחלטה שלא להשכיר את המקום לנתבע.

יש לזכור כי מטיוטת הסכם מכירת הפעילות שנשלחה על ידי ב"כ הנתבע עלה כי תנאי בלעדיו אין, למימוש אותה מכירה, היה קבלת הסכמתו של בעל הנכס והתקשרות בהסכם שכירות עמו.