חזן נ' י. ר. א. ב. שרותי נוי 1985 בע"מ

החלטה

תמצית העובדות:

1.בפני ערעור על החלטת כב' הרשמת גלית אוסי שרעבי מיום 10.1.11 בתא"ק 23787-12-09 לפיה הותנה מתן רשות להתגונן למערער בהפקדת 60000 ₪.

2.כנגד המשיבה הגישה תביעה בסדר דין מקוצר כנגד המערער, בגדרה עתרה לחיובו בתשלום 275,766 ₪ . לטענת המשיבה כמפורט בתביעתה המערער התחייב באופן אישי במסגרת הסדר פשרה לערוב לחוב החברה סובקה אינטרנשיונל ישראל בע"מ ובנוסף חתם על שטר חוב להבטחת התחייבותו זו.

המשיבה טענה בתביעתה כי המערער הפר את הסכם הפשרה ולפיכך עתרה לחיובו בתשלום מלוא חוב החברה על פי הסכם הפשרה.

3.להחלטת כב' הרשמת נשוא הערעור שבפני קדמה ההחלטה בבקשה לביטול עיקול זמני שהוטל על נכסי המבקש. ראה החלטת כב' הרשמת בעניין זה מיום 24/2/10.

הצדדים הסכימו כי החלטת כב' הרשמת בבקשה למתן רשות להתגונן תינתן בהסתמך על חקירת המערער בדיון בבקשה לביטול העיקולים ועל המסמכים שנסמכו עליהם הצדדים בדיון זה.

4.בהחלטת כב' הרשמת בעניין מתן רשות להתגונן, פירטה כב' הרשמת את הגנת המערער כנגד התביעה שבגינה הוא עותר ליתן לו רשות להתגונן.

עיקר טענות המערער בבקשה למתן רשות להתגונן הן אלה:

המערער טוען כי התקשר בהסכם הפשרה עם המשיבה לאחר שפתחה בהליכי הוצאה לפועל כנגד החברה למרות שהחזיקה שלא כדין בחלק מהשיקים שהוגשו לביצוע על ידה, ופנה למשיבה כדי להגיע להסדר לתשלום החוב וביקש להפחית ממנו סך 80,000 ₪.

המערער טען כי הסכים לתת ערבות אישית לביצוע התשלומים שנקבעו בהסכם הפשרה בתנאי שיהיה לו תוקף. לטענת המערער הוחתם בכחש כחייב נוסף לחוב ולא כערב, דבר שלא הסכים לו.

נטען ע"י המערער כי קיבל בפקסמיליה הסדר פשרה בסך 145,000 ₪ ואמנם חתם עליו והחזירו לב"כ המשיבה אך לא הסכים לתשלום פיצוי בשיעור 10% במקרה של הפרה הגם שסעיף בדבר פצוי מוסכם זה נקבע בהסכם שעליו חתם.

בנוסף טען המערער בבקשתו כי בהסכם נכתב שהוא ייכנס לתוקפו רק אחרי שייחתם על ידי שני הצדדים ויינתן לו בנוסף תוקף של החלטה על ידי רשם ההוצל"פ, דבר זה לא נעשה לטענתו.

טענה נוספת מפי המערער היא כי ביום 29.10.09 שילם 20,000 ₪ על פי ההסכם, אף על פי כן לא מחקה, נפתחו הליכי ההוצאה לפועל כנגד החברה ולכן יש לראות בהתנהגות זו הפרה של ההסכם ע"י המשיבה וממילא ההסכם לא נכנס לתוקפו ולא היה על המערער לבצע את התשלום השני על פי הסכם הפשרה.

המערער טען כי לא היה מיוצג בעת שחתם על ההסכם וכי הוטעה ורומה בהחתמתו על ההסכם.

5.חקירת המערער כמפורט בהחלטת כב' הרשמת נערכה ביום 9.2.10, זאת במסגרת הבקשה לביטול העיקולים.

6.טענות המשיבה בבקשה למתן רשות להתגונן כפי שפורטו ע"י כב' הרשמת בהחלטתה בבקשה הן כי י שלמחוק את הבקשה למתן רשות להתגונן או להתנות אותה בהפקדת ערובה משמעותית להבטחת הוצאותיה לאור סיכויי ההגנה הקלושים ומצבו הכלכלי הרעוע של המבקש.

לגוף ההגנה טענה המשיבה כי המערער חתם באופן אישי על הסכם פשרה ובנוסף חתם על שטר חוב ואף על פי כן לא מסר שיקים לביצוע התשלומים על פי הסכם הפשרה וגם לא מסר את שטר החוב המקורי. טוענת המשיבה כמפורט בהחלטת כב' הרשמת כי התשלום הראשון על פי הסכם הפשרה בוצע ע"י המערער, התשלום השני על פי הסכם הפשרה בוצע באיחור של למעלה מחודש. לטענת המשיבה המערער כמי שחתם על ההסכם מוחזק כמי שיודע מה תוכנו ומסכים לאמור בו. המשיבה טוענת כי חתמה על הסכם הפשרה וכי תוקפו לא הותנה באישור רשם ההוצל"פ או בהמצאת עותק ממנו למערער ומה גם שהמערער פעל על פי ההסכם.

לטענת המשיבה, מכוון שהמערער לא עמד בהסכם, לא צריך היה עוד לעכב את ההליכים כנגד החברה. המשיבה מפנה בנוסף להתכתבויות שבין הצדדים שבגדרם התחייב המערער לקיים את ההסכם והודאותיו בהפרתו.

7.בשקילת טיב הגנת המערער ייחסה כב' הרשמת משקל לכך כי אין מחלוקת על כי הסכם הפשרה נחתם על ידי המערער, כי המערער העביר העתק לשטר חוב חתום על ידו למשיבה ואף ביצע את התשלום הראשון על פי ההסדר.