חזן נ' בן הרוש

פסק דין

לפני בקשת הנתבע לסילוק התובענה על הסף וזאת מחמת התיישנותה.

רקע עובדתי:

הנתבע פנה אל התובע לצורך קבלת הלוואה בסך 39,000 ₪.

התובע העניק לנתבע בסוף שנת 2003 הלוואה על סך 39,000 ₪ וזאת בכפוף להתחייבות הנתבע כי ישיב את ההלוואה עד ליום 10.1.04.

הנתבע אישר את התחייבותו להשיב את סכום ההלוואה כאמור במסמך (להלן: "הסכם ההלוואה").

טענות הצדדים:

התובע טוען כי בחודש ינואר 2004 החזיר לו הנתבע בעקבות מכתבי דרישה 1,000$ בלבד. הנתבע טוען כי לא נשלחו אליו מכתבי דרישה, והוא פרע את מלוא ההלוואה במספר תשלומים במהלך חודש ינואר.

התביעה בגין יתרת ההלוואה שלא נפרעה לטענת התובע הוגשה ביום 2.3.11, ועל כן טוען הנתבע כי היא התיישנה ויש לדחותה, שכן מדובר על תביעה שהוגשה למעלה מ- 7 שנים לאחר שנולדה עילת התביעה.

התובע טוען שבשל המועד המאוחר של פירעון חלק מההלוואה הרי שהתביעה לא התיישנה, שכן מועד זה הוא המועד שבו הסכם ההלוואה הופר. עוד טוען התובע כי העובדה שהנתבע הודה כי פרע את ההלוואה באיחור יש בה כדי להוות הודאת בעל דין.

דיון והכרעה:

בית המשפט יסלק תביעה על הסף מקום בו אף אם יינתן לתובע יומו בבית המשפט, לא יוכל הוא לזכות בסעד המבוקש בתביעתו. על כן, בית המשפט ינקוט במשורה ובמשנה זהירות בדונו בבקשה מסוג זה כדי לא לפגוע ביומו של תובע בבית המשפט ולא לגרום לעיוות דין. לפיכך די בסיכוי קלוש או בסיכוי כלשהו להוכחת תביעת התובע על מנת שבית המשפט יפתח את דלתותיו בפני התובע ויימנע מסילוק תביעתו על הסף [ע"א 335/78, שאלתיאל נ' שני, פד"י לו [2] 151, 155, 156 ועוד]. גישה זו חלה במשנה תוקף לאחר הכרה בזכות הגישה לערכאות כזכות חוקתית [יש הסוברים אף על – חוקתית] (ראו החלטת כב' השופט אורנשטיין בבש"א [מח – ת"א] 17907/08, הסוכנות היהודית לארץ ישראל נ' מועצה מקומית באר יעקב, פורסם בנבו).

טענת התיישנות חוסמת את הדרך למיצוי הזכויות בבית המשפט ולכן יש להתייחס אליה בזהירות רבה בעת שהמדובר בסילוק על הסף בשלב בו לא נשמעו כלל עדים וכל אי-בהירות, אם במישור העובדתי או המשפטי, חייבת להוליך לדחיית טענת ההתיישנות.

כפי שאבהיר להלן לא זה המקרה שלפני ויש לדחות את התביעה על הסף.

סעיפים 5 – 6 בחוק ההתיישנות התשי"ח – 1958 (להלן: "חוק ההתיישנות") קובעים את מועד תחילת מרוץ ההתיישנות:

"5.התקופה שבה מתיישנת תביעה שלא הוגשה עליה תובענה (להלן – תקופת ההתיישנות) היא –

(1)בשאינו מקרקעין – שבע שנים;

(2)במקרקעין – חמש-עשרה שנה; ואם נרשמו בספרי האחוזה לאחר סידור זכות קנין לפי פקודת הקרקעות (סידור זכות הקנין) – עשרים וחמש שנה.

6.תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה".

מכאן שתקופת ההתיישנות החלה על התביעה דנן הינה 7 שנים אך השאלה באיזה מועד "נולדה עילת התובענה". המונח "עילת תובענה" בהקשר לדיני ההתיישנות, מפורש בצמצום בדרך שלא תמנע, מעבר לסביר, סגירת שערי בתי המשפט בפני בעל דין התובע את זכויותיו (עא 244/81 מאיר פתאל נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל, לח (3) 673,עא 242/66 סלומון פיליפ יעקובסון נ' אוסקר גז ו-מוזיאון תל אביב, כא (1) 085 ).