חזן ואח' נ' עמר ואח'

פסק דין

ביום 6.8.09 ארעה התנגשות בין רכב מסוג סאן יאנג, מ.ר. 38-124-63 (להלן: "הרכב") שהיה נהוג באותה העת על ידי התובע, לבין משאית מסוג דאף, מ.ר. 1989615 (להלן: "המשאית") שהיתה נהוגה על ידי הנתבע.

אין מחלוקת בין הצדדים כי התאונה ארעה בעת שהרכב, פנה ימינה מכביש חיפה- עכו בצומת צבר לכיון שד' בן-גוריון, בקרית ביאליק כאשר מכיוון נסיעתו קיים קו עצירה לבן לפני ההשתלבות לשד' בן גוריון.

כפי שתיאר זאת התובע, בשל זוית הפניה ימינה, ועל מנת לוודא שלא מגיע רכב מכיוון שמאל (מקרית מוצקין) התקדם מעט מעבר לקו העצירה, ואז הגיעה, לטענתו במהירות ובאופן מפתיע, המשאית ופגעה עם חלקה האחורי בפינה קדמית שמאלית של הרכב וגרמה לו נזק אשר התובע טוען כי מסתכם לסך של 11,751 ₪. יצויין כי התובע לא צרף לתביעתו חוות דעת מטעמו, אלא רק שתי חשבוניות המעידות על ביצוע תיקונים בסך כולל של 8,751 ₪.

הנתבע למעשה אינו כופר בתיאור אופן ארוע התאונה או מקומה אולם טוען כי בהיותו נוסע בכביש הראשי, שהוא שד' בן גוריון מכיוון קרית מוצקין לקרית ביאליק, עומדת לו זכות הקדימה והדבר גם תואם את השילוט המצוי בכיוון נסיעתו של התובע. (אציין כי הנתבע טען כי קיים גם רמזור מהבהב מכיוון נסיעת התובע, אולם ענין זה הוכחש על ידי התובע אשר טען כי התמונות שצירף הנתבע אינם משקפים את מקום התאונה).

הנתבע מוסיף וטוען כי בהתקרבו למקום התאונה הבחין בתובע מאט במיקום התמרור, ולפתע, לאחר שהמשאית כבר חלפה על פניו של הרכב, יצא לפתע הרכב ופגע במשאית בפינת הפגוש האחורי. בגין פגיעה זו הגיש הנתבע תביעה שכנגד לפיצוי בסך של 3,029 ₪ בהסתמך על הצעת מחיר שהוצאה לבקשתו על ידי מוסך ביום 11.9.09.

לאחר שמיעת הצדדים אני קובעת כי דין שתי התביעות ההדדיות להידחות.

ראשית אציין כי אני סבורה שבנסיבות המתוארות, האחריות לארוע התאונה מוטלת על התובע שכן זה התקדם לתוך הצומת כשזו לא היתה פנויה. לא שוכנעתי כי קיים קושי בשדה הראיה במקום, ובכל מקרה, גם אם כך הם פני הדברים, אין בקושי כזה כדי לגבור על הוראת התמרור המורה על מתן זכות קדימה לרכב הנוסע בשד' בן גוריון. ממיקום הנזק במשאית עולה בבירור כי זכות קדימה כזו לא ניתנה על ידי התובע, שכן מיקום הנזק מעיד על כך שהמשאית היתה כבר מאוד קרובה לצומת (אם לא בתוכה) בעת שהתובע התקדם לתוך הצומת.

גם באם אקבל טענת התובע כי קיימת מגבלה בשדה הראיה, טענה שלא הוכחה, למשל באמצעות תמונות של המקום (כאשר התובע הכחיש שמיקום התאונה הינו במקום שצולם על ידי הנתבע), הרי שאין בכך כדי להסביר את נהיגת התובע במקרה זה, שכן במצב דברים כזה מתחייבת זהירות יתר מצידו, הנוהג ברכב המבקש להשתלב, ומיקום פגיעת הרכבים אינו מעיד על זהירות כזו מצידו.

לפיכך דין תביעת התובע להידחות.

מנגד, תביעת התובע שכנגד נדחית בהעדר הוכחה לקיומו של נזק למשאית. הצעת המחיר אינה תחליף לחוות דעת מומחה והעובדה שבחלוף כשנה ממועד התאונה לא תיקן התובע שכנגד את המשאית מעידה על כך שמדובר בנזק של מה בכך.

אוסיף לכך את העובדה כי התובע שכנגד העיד כי המשאית נגנבה ממנו לאחר התאונה ואף צירף אישור משטרה לגבי הגניבה (עובדה המאיינת כל טענה ביחס לנזק כלשהו בהעדר תיקון), ואילו טענתו הנוספת שהועלתה במהלך הדיון כי המשאית הוחזרה לידיו, לא הוכחה ונטענה על דרך הסתם.

לאור כל האמור לעיל אני דוחה את התביעות ההדדיות וזאת ללא צו להוצאות.

ניתן היום, ט"ז תמוז תש"ע, 28 יוני 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: