חזי נ' רפאל ואח'

פסק דין

1.זו תביעה לפיצוי כספי עקב תאונת דרכים אשר התרחשה ביום 6.8.09 אשר בה היו מעורבים רכב התובע ורכב הנתבע 2, נהוג על ידי הנתבע 1.

התובע עותר לסכומים הבאים:

תיקון הרכב 7,490 ₪

שכ"ט שמאי 750 ₪

סה"כ 8,240

רכב התובע ספג נזקים בצד שמאל ב-2 הדלתות.

2.לטענת התובע הוא נסע ישר ברח' חד סטרי ובו נתיב נסיעה אחד כשלצידו השמאלי מפרצי חניה.

הנתבע יצא ממפרץ חניה ללא איתות או מתן זכות קדימה.

לרכב הנתבע נגרם נזק קל בחלקו הקידמי ימני.

לדברי התובע אחרי התאונה פרץ וויכוח בין בעלי הדין והנתבע סירב לספק פרטיו. "אמר שהוא לא אשם, אני אשם. אני נוסע בכביש ישר, הוא פתאום יוצא לי". (עמוד 1, שורה 19)

3. בפי הנתבע 1 גירסה אחרת:

לדבריו בבימ"ש הוא עמד בצד הרחוב: "הייתי בחניה והתכוונתי להשתלב בכביש. ... לא התחלתי לנסוע לא הספקתי עמדתי על הצד. .... אני עמדתי בזוית מסוימת. .... בעת התאונה אני לא הייתי בתנועה עמדתי בזווית. הסתכלתי במראה והתחלתי לתת איתות... לא הספקתי אפילו. (שורות בין עמוד 2 שורה 26 עד עמוד 3 שורה 2)

הנתבע הוסיף שהוא חשב שהתובע לא נסע באמצע הרחוב ונסע "במהירות מסוימת"

לאחר ששמעתי את דברי בעלי הדין החלטתי לקבל את התביעה ולהלן הנימוקים:

1. כללית העדפתי גירסת התובע לעומת גירסת הנתבע. דברי התובע היו ברורים ומשכנעים.

2.באשר לנתבע, עולה מעדותו שלא הסתכל במראה, וכך מסר בעדותו:

"אם הייתי רואה אותו במראה הייתי אולי מגיב אחרת".

הרי אם היה מסתכל במראה היה בוודאי מבחין ברכב התובע.

3.מיקום ואופי הפגיעות ברכב התובע-באמצע הצד השמאלי, מתיישב עם טענתו שהנתבע יצא ממקום חנייתו בפתאומיות.