פסק דין
התובע ערך אירוע בר מצוה לבנו באולמי אופיר שבניהול הנתבעת 1. הנתבעים 2-3 הינם בעלי מניות ומנהלים בחברה.
התובע טוען כי כאשר הזמין את עריכת האירוע באולם, הזמין בשר בכשרות הרב מחפוד, שכן רבים מבני משפחתו הינם חרדים שאוכלים בשר בכשרות מהדרין של הרב מחפוד בלבד. לפיכך הזמין 150 מנות שמתוכן 5 בכשרות הרב לנדא וכל היתר בכשרות מחפוד.
התובע העיד כי סיכום הדברים היה בע"פ עם הנתבע 3, וכי הלה אמר לו שאין צורך לערוך הסכם בכתב וההסכמה בע"פ הינה מחייבת. לאחר שבועיים התבקש התובע לחתום על הזמנה בכתב, ואכן חתם. התובע הציג את טופס ההזמנה שהינו חוזה אחיד מודפס ובו לא נרשם כל פרט לגבי הכיבוד שהוזמן, לרבות סוג הכשרות, מלבד פרטי התובע, תאריך האירוע, מחיר המנה ומספר המוזמנים.
התובע טוען כי בפועל לא הוגש בשר בכשרות מחפוד ולאחר שחלק מהאורחים בררו זאת עם משגיח הכשרות באולם, לא אכלו כלל מהכיבוד הבשרי, ואילו יתר האורחים הוטעו והבינו בדיעבד כי רומו, וכך נגרמה הן לתובע והן למוזמנים עגמת נפש רבה.
עוד טען התובע כי למרות שמלכתחילה הזמין 150 מנות, נאמר לו ע"י הנתבע 2 כי עליו להזמין 250 מנות. בסופו של דבר הגיעו כ-200 אורחים. התובע ביקש לקחת הביתה את המנות הנותרות, אך נאמר לו כי המנות שנותרו ננעלו ע"י משגיח הכשרות במקררים. לפיכך קיבל התובע מהמנות הנותרות רק 8 מנות עיקריות.
התובע טוען כי מתוך המנות שהוזמנו, 60 היו מנות ילדים והתבקש תפריט ילדים זהה לתפריט המבוגרים. בפועל הוגשו לילדים שניצלים בלבד. פרגיות ושיפודים שהוזמנו כלל לא הגיעו. זאת למרות בקשותיו ופניותיו של התובע במהלך האירוע לאחראי באולם השמחות.
כן טוען התובע כי דיסק הצילומים מהאירוע שהתקבל מהנתבעים היה קצר – 3 דקות בלבד, באיכות ירודה ונכללו בו צילומי ריקודים מאירוע אחר.
יצויין כי התובע לא שילם לנתבעת את התמורה המוסכמת של האירוע ועל כן הוגשה על ידה תביעה כספית נפרדת בעניין זה. בקשה לאיחוד התיקים נדחתה.
הנתבעים טענו כי יש לדחות את התביעה כנגד הנתבעים 2-3 מאחר והנתבעת 1 הינה חברה בע"מ והנתבעים 2-3 הינם בעלי מניות בה אך אין להטיל עליהם כל חבות אישית מאחר שלא התקיימו עילות להרמת מסך ההתאגדות.
הנתבעים טענו כי הכשרות באולם השמחות הינה "גלאט מהדרין" של רב העיר, הרב עזריה בסיס. הנתבעים הכחישו כי התובע דרש בעת ההזמנה כשרות מחפוד דווקא, אלא רק יום לפני האירוע פנה המשגיח, בעבות פניית התובע או מי מטעמו, ודרש את הכשרות של הרב מחפוד.
הנתבע 3 העיד כי הבשר המשמש להכנת הכיבוד באירועי הנתבעת 1 הינו בכשרויות מהודרות שונות – עטרה בית יוסף, הרב מחפוד והרב מוצפי. התובע לא ביקש שהבשר יהיה בכשרות הרב מחפוד דווקא. בקשתו היחידה היתה כי 5 מנות יהיו בכשרות הרב לנדא.
הנתבעים טענו כי למרות שפנו אליו מספר פעמים כדי להפגש ולסכם על התפריט, התובע לא הגיע לפגישה מסודרת בענין התפריט. כל מה שמסר כשהגיע לבסוף יומיים לפני האירוע היה כי הוא מעוניין בתפריט זהה לזה שהיה באירוע בו נכח כאורח, היינו בקר, פרגיות, שניצלים ושיפודים.
לעניין מספר ההזמנות, טענו הנתבעים כי התובע מסר להם ששלח 400 הזמנות ועל כן אמדו את מספר המוזמנים שיגיעו ב-250. ההערכה נמסרה לתובע אך הוא והוא בלבד היה מי שהחליט כמה מנות להזמין. התובע הסכים להערכת הנתבעים ועל כן הזמין 250 מנות ובהתאם לכך נערך האולם והוכן הכיבוד. הנתבעים טוענים כי לא נותרו מנות מיותרות מאחר וכל המנות שהוזמנו הוגשו לשולחנות שנערכו – 21 שולחנות ובכל אחד 12 כסאות - ובסה"כ הוגשו כ-250 מנות. 8 המנות שנמסרו לתובע בסוף האירוע היו לפנים משורת הדין.
לגבי מנות ילדים, טענו הנתבעים כי אלה מוגשות רק לשולחן שמוגדר כשולחן ילדים. בפועל היה באירוע שולחן ילדים אחד בלבד אליו הוגשו מנות עם שניצל וצ'יפס, וכל יתר המנות היו רגילות.
לגבי דיסק הצילום טענו הנתבעים כי הצלם שהוזמן ע"י התובע כלל אינו קשור אליהם ואינם אחראים לכשל בצילומים, ככל שהיה כזה, והדבר עולה מההסכם בין הצדדים.
התובע בעדותו הכחיש את הטענות לגבי אי הגעה לפגישות לצורך קביעת תפריט וטען כי היה באולם לפחות 3 פעמים מעבר לאירוע בו השתתף כאורח כחודש לפני הבר מצווה של בנו שם ערכו הוא ואשתו טעימות והתפריט שהוזמן על ידו שבוע לאחר מכן היה על בסיס התפריט באותו אירוע.
אחיו של התובע, אברהם חזי, העיד על הידוע לו לגבי השתלשלות האירועים, כמי שהוזמן לאירוע ושוחח עם התובע ועם משגיח מטעם הנתבעת על טיב ההכשר של הבשר, יומיים לפני האירוע וביום האירוע. מעדותו עולה כי בתחילה אמר לו התובע שיש כשרות מהודרת לאולם אך לא נקב בשם של "כשרות מחפוד" לבשר המוגש אלא אמר שיש בשר בכשרויות שונות. עקב פנייתו זו, הפנה אותו התובע לדבר עם משגיח הכשרות באולם ולאחר שזה בדק הודיע לו כי הבשר שהוזמן אינו בכשרות מחפוד אלא כשרות אחרת.
לאחר שבחנתי את גרסאות שלושת העדים, התרשמתי כי התובע לא הזמין מראש בשר בכשרות הרב מחפוד, אלא הסתפק באחת מהכשרויות המהודרות שמציע האולם, תוך שדרש רק שחמש מנות יהיו בכשרות הרב לנדא. הדרישה לכשרות מחפוד הועלתה על ידו סמוך מאד לאירוע, בעקבות פניה של אחיו שביקש ממנו לבדוק אם הבשר בכשרות מחפוד או כשרות אחרת. האח התקשר למשגיח הכשרות ונודע לו שהבשר שהוזמן לאירוע אינו בכשרות מחפוד, ואז ניסה התובע לשנות את פני הדברים אך היה מאוחר מדי מכיוון שהנתבעת כבר רכשה את הבשר והחלה בהכנת המנות. בנסיבות אלה אני דוחה את הטענה כי הנתבעת הפרה את התחייבותה כלפי התובע לספק בשר בכשרות הרב מחפוד דווקא.
התובע לא הוכיח כי הכשרויות האחרות של הבשרים שמגישה הנתבעת 1 לרבות הבשר שהוגש באירוע, אינו מקובל כלל על הציבור החרדי, שהרי מדובר באולם אירועים המיועד לקהל מוזמנים המקפידים על כשרות מהודרת.