חורש נ' גיבשטיין

פסק דין

1.בפני תביעה לפיצוי כספי עקב תאונת דרכים שהתרחשה ביום 8.5.09 שבה מעורבים כלי הרכב של הצדדים. לטענת התובע הוא עמד להיכנס לחניון אך שינה את דעתו ועשה סיבוב פרסה ליד הכניסה. ואז רכב הנתבעת שאף היא עשתה סיבוב פרסה, החלה לנסוע אחורה ופגעה בכנף השמאלי של רכב התובע. בשיחה שהתנהלה בין בעלי הדין מיד לאחר התאונה כל אחד האשים את משנהו על גרימת התאונה.

התובע עותר לסכומים הבאים:

2,991 ₪ נזק לרכב על פי דו"ח שמאי

550 ₪הוצאות שמאות

460 ₪הוצאו נלוות

4,001 ₪ סך הכל

2.לנתבעת גרסה שונה: היא נסעה לכיוון היציאה מהחניון כשלפתע חשה חבלה קלה בחלק האחורי של הרכב. בעת יציאה מהרכב, שמה לב הנתבעת לנזק קודם לצד השמאלי קדמי של רכב התובע שלא קשור לתאונה. לרכבה לא נגרם כל נזק.

הנתבעת אף דאגה לצלם את רכב התובע מיד אחרי התאונה והציגה אותן תמונות בבית המשפט.

3.החלטתי לדחות את התביעה ולהלן הנימוקים לכך:

א. באשר לתאונה, יתכן ששני בעלי הדין אחראים באופן שווה לתאונה. כנראה שניהם נסעו ללא זהירות מספקת.

ב. אולם, בלי כל קשר למי אשם בתאונה, לא שוכנעתי כלל שהנזק שמפורט בדו"ח נגרם לרכב התובע בעת התאונה.

חל איחור משמעותי עד שהתובע מסר את רכבו לבדיקת שמאי. התאונה היתה ביום 8.5.09 ובדיקת השמאי בוצעה רק ב 15.7.09 – לתובע לא היה הסבר מניח את הדעת לאיחור זה.

לכן, קיימת אפשרות שהנזק המפורט בדו"ח השמאי לא נגרם בעת התאונה.

התמונות שהוצגו על ידי הנתבעת מגלים נזק בחלק הקדמי השמאלי של רכב התובע ובפנס איתות, ניכר הדבר שהפנס מכוסה בפלסטיק וברור שנגרם נזק שקדם לתאונה.

בדו"ח השמאי, נזק לאותו פנס נכלל בחלק של נזקי התאונה.

לאור כל האמור, מסקנתי היא שקיים ספק רב בטענת התובע שהנזק נשוא התביעה נגרם בתאונה עם הנתבעת.

לאור כך התביעה נדחית בזאת.

אין צו להוצאות.

ניתן היום, י"ח אייר תש"ע, 02 מאי 2010, בהעדר הצדדים.