חורי נ' סמרה ואח'

פסק דין

זוהי תביעה בגין נזקי גוף אשר נגרמו למר מנחם חורי (להלן: "התובע"), יליד 1967, פועל במקצועו, כתוצאה מתאונת עבודה שאירעה לו, לטענתו, בתאריך 09.01.07, עת נפל עליו קיר אותו נדרש להרוס. (להלן: "התאונה").

התביעה מוגשת, נגד מעבידו, מר איתן סמרה (להלן: "הנתבע 1"). כן מוגשת התביעה נגד מזמינת העבודה והבעלים של הנכס בו בוצעה העבודה (להלן: "הנתבעת 2") וכן נגד חברת הביטוח אשר ביטחה את הנתבעת 2, בפוליסת ביטוח חבות מעבידים (להלן: "הנתבעת 3").

התאונה הוכרה כתאונת עבודה, על ידי המוסד לביטוח לאומי.

במסגרת ישיבת ההוכחות שהתקיימה בתיק, נשמעה מטעם התובע עדותו של האחרון בלבד. מטעם הנתבע 1 העיד הנתבע בעצמו, וכן מר מחאג'נה בלאל, אשר עבד עמו (להלן: "בלאל") בנוסף העיד החוקר גדעון ענקי (להלן: "גדעון"). מטעם הנתבעות 2 ו-3 העידו מר אלי אלגרט, ששימש בזמנים הרלוונטיים כאב בית אצל הנתבעת 2 (להלן: "אלי") והחוקר רמי אוריאל (להלן: "רמי").

הצדדים הגישו חוות דעת מטעמם לעניין גובה נכותו של התובע, כתוצאה מהתאונה, ולאור הפער בין שתי החוות הדעת הנ"ל, מונה ד"ר גרשון וולפין כמומחה מטעם ביהמ"ש, לקביעת נכותו האורתופדית של התובע. בחוות דעתו קבע ד"ר וולפין כי נותרה לתובע נכות רפואית צמיתה בגין הפגיעה בברך שמאל בשיעור של 14.5%.

בין הצדדים מחלוקת הן לעניין החבות והן לעניין הנזק. נדון תחילה בשאלת החבות.

טענות הצדדים לעניין החבות

טענות התובע

התובע טוען כי, האחריות לנפילת הקיר עליו והנזקים שנגרמו לו כתוצאה מכך, רובצת כולה על הנתבעים, וזאת הן בעילה של התרשלות והן בעילה של הפרת חובות חקוקות.

בסיכומיו טען התובע כי, לא תודרך על ידי הנתבע 1 לסיכונים בעבודה, אף לא לגבי סיכון כלשהו להריסת הקיר, כאשר מדובר בסביבת עבודה לא בטוחה, משנדרש להרוס קיר רעוע ללא חגורה, אשר נבנה על ידי הנתבעת 2 ו/או בידיעתה ו/או על ידי מי מטעמה, וללא כל פיקוח, בעוד לא הייתה לתובע הידיעה לאופן בנייתו של הקיר, ו/או כי המדובר בקיר רעוע שעלול ליפול.

עוד טען התובע כי הנתבעים לא דאגו למקום עבודה בטוח, הורו לתובע לבצע עבודה מסוכנת, בזמן שלא מסרו הדרכה ופיקוח על ידי אנשים מוסמכים לכך. כן טען התובע כי הנתבעים לא סיפקו לו ציוד ראוי לביצוע העבודה, ולא נקטו בשיטת עבודה בטוחה, אלא הוא הועסק ללא כל תנאי בטיחות, וללא פיקוח, השגחה והדרכה.

התובע הודף את טענת הנתבעות לפיה יש לייחס לו אשם תורם. לדידו, אשמם הבלעדי של הנתבעים, ביחד ולחוד, הינו הסיבה לנזק שאירע לתובע.

טענות הנתבעים

הנתבעים דוחים את טענות התובע. לטענת הנתבע 1 , נסיבות התאונה לא הוכחו כלל, כאשר בגרסאותיו לתאונה התגלו סתירות ואי דיוקים, המובילות למסקנה שיש לדחות כל אחת מטענותיו.

הנתבע 1 טען כי נתנו לתובע הנחיות לאופן ביצוע העבודה, לרבות אי שבירת קירות לבד, כאשר התובע פעל בניגוד להנחיות אלו. הוסיף הנתבע 1 וטען כי, בגרסתו של התובע, התגלו סתירות לאופן בו הרס את הקיר, וסיפק לנפילת הקיר מספר גרסאות.

הנתבע 1 מדגיש כי לא היה כל צורך בהדרכה מיוחדת לצורך הריסת הקיר, ככל שמדובר בפועל וותיק ומנוסה בתחום הבניה והשיפוצים.

הנתבע 1 טען כי ככל שתוטל אחריות כלשהי, אזי היא מוטלת על הנתבעים 2 ו-3, וזאת מכוח אחריות הנתבעת 2 כבעלת המקרקעין בה בוצעה העבודה, אשר הינה אחראית על מצבו של הקיר.

מנגד, טענו הנתבעות 2 ו-3 כי, מחומר הראיות עולה כי המדובר בתובע עובד ותיק ומנוסה בתחום השיפוצים, שאישר בחקירתו כי במסגרת עבודתו שבר הרבה קירות והוא יודע לשבור קירות, כאשר בהתאם לדבריו, הנתבעים סמכו עליו כי הוא יודע ומכיר את העבודה.

לטענת הנתבעים 2 ו-3 ככל הנראה התובע ניצל את העובדה כי הנתבע 1 לא נכח במקום, והחל להרוס את הקיר, מחלקו האמצעי, על אף שמעדותו ידע כי קיר צריך לשבור מלמעלה, ובשל כך, אין להטיל אחריות כלשהי על הנתבעות או מי מהן. לדעת הנתבעות 2 ו-3, במצב דברים זה, הרי לא הייתה התרשלות מצדן כלפי התובע.