חורי נ' משרד הבטחון ואח'

החלטה

1.לפני בקשה להעברת הדיון מבית משפט השלום בנצרת לבית משפט השלום במחוז מרכז מפאת העדר סמכות מקומית.

2.המבקש, מר איתי אלון, הינו מנכ"ל חברת אלטרנתיבי –יוצרים תרבות נהיגה בע"מ, העוסקת בקיום הדרכות בבסיסי צה"ל (להלן: "מר אלון" ו"חברת אלטרנתיבי" - בהתאמה).

המשיב 1 (להלן: "המשיב"), השתתף בקורס ללימוד נהיגה בבסיסי צה"ל, שהעבירה חברת אלתרנטיבי.

3.על פי הנטען בכתב התביעה, לאחר שהמשיב סיים את הקורס והוסמך להדריך נהיגה בבסיסי צה"ל, התברר לו שלא יוכל לעסוק בהדרכה בבסיסי צה"ל, שכן אין לו רישיון נהיגה צבאי, ואף בלתי אפשרי שיהיה לו, שכן לא שירת בצבא. לטענת המשיב, פנייתו לצה"ל ולחברת אלטרנתיבי לפצותו, לא נענתה ושני הגורמים מתנערים מאחריותם ומטילים את האשם והאחריות על הצד האחר. משכך, עליהם לפצותו, בסך של 30,000 ₪, בגין עוגמת נפש שנגרמה לו וביזבוז זמן יקר, כל אחד לפי מידת אחריותו.

4.ביום 23.02.2014, הגיש המשיב מס' 2 (להלן: "משרד הבטחון") בקשה להארכת מועד להגשת כתב הגנה. בהחלטתי מאותו יום, נעתרתי לבקשה והוריתי למשרד הבטחון להגיש כתב הגנה תוך 30 ימים.

5.בכתב ההגנה, טען המבקש, כי הסמכות המקומית לדון בתובענה מסורה לבית משפט השלום במחוז מרכז או בתל אביב, וזאת נוכח העובדה שמקום עיסקו הינו בכפר סבא, ומשרד הבטחון, נמצא בתל אביב. משכך, על התובענה להתברר בבית המשפט הסמוך למקום עיסקיהן, ואין לבית משפט זה סמכות מקומית לברור התובענה. לגופה של התביעה, טען המבקש, כי יש לדחותה על הסף, שכן חברת אלטרנתיבי הינה ישות משפטית נפרדת, ואין כל עילה להרמת מסך. זאת ועוד המשיב ידע מראש, כי אין לחברת אלתרנטיבי שליטה על הליכי המיון וכי היא מציגה למערכת המיון הצה"לית מועמדים לקורס, וצה"ל הוא שמכריע, על סמך שיקוליו, לגבי המועמדים לקורס, ומי יוכל להדריך בבסיסיו. מר אלון אף בדק לגבי המשיב, אם יוכל להיות מועמד לקורס, למרות שלא שירת בצבא, והוא נענה על ידי מר דהן, מטעם צה"ל, כי המשיב יוכל להיות מועמד להדריך, לאור שירותו במשטרה. משכך, ובהסתמך על תשובה זו, הופנה המשיב לקורס. הובהר למשיב, כי יתכן ובסיום 10 ימי הקורס, לא יוכל להדריך בבסיסי צה"ל, והוא החליט לקחת את הסיכון. משכך, אין לו אלא להלין על עצמו. לא זו אף זו, חברת אלטרנתיבי נשאה בעלויות הקורס של המשיב, וברי כי אילו ידעה שאין סיכוי שיתקבל לעבודה בבסיסי צה"ל, היתה נמנעת מהעלויות הכספיות. בהסתמך על הודעת מר דהן, כי המשיב עבר את הקורס, והוסמך כמדריך, שילמה חברת אלתרנטיבי למשיב סך של 1,500 ₪ (נספח ד' 1-3 לכתב ההגנה), שיש לקזזו מסכום התביעה. מאחר וידיעותיו של המשיב בנהיגה הועשרו, ולא נגרם לו כל הפסד, דין התביעה נגד המבקש להידחות.

4.המשיב מתנגד לבקשה. לטענתו, למשרד הבטחון סניפים בכל הארץ, כולל באיזור נצרת, ובנוסף, ההתקשרות עם מר אלון התנהלה באמצעות שיחות טלפון והפקס, מביתו של המשיב בנצרת עילית.

דיון והכרעה:

5.תקנה 2 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז-1967 (להלן: "התקנות"), קובעת לעניינן הסמכות המקומית כדלהלן:

"תביעה תוגש לבית המשפט שאזור שיפוטו הוא אחד המקומות המנויים להלן, והוא על אף האמור בכל הסכם שבין בעלי הדין; ואלה הם:

(1)מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע;

(2)מקום יצירת ההתחייבות;

(3)המקום שנועד, או שהיה מכוון, לקיום ההתחייבות;

(4)מקום המסירה של הנכס;

(5)מקום המעשה או המחדל שבשלו תובעים;

(6)בתביעה שכנגד - מקום הגשת התביעה המקורית".

עם זאת נקבע, כי כאשר המדינה נתבעת, ניתן לתבוע בכל מקום בארץ (ראה – ע"א 775/75 צ'רקלביץ נ' אלנבולסי, פ"ד ל(3) 102).

6.בעניינינו, משרד הבטחון, הינו גוף של המדינה. כידוע, די בכך שקיימת סמכות מקומית ביחס לנתבע אחד על מנת להקנות לבית המשפט סמכות מקומית לגבי שאר הנתבעים (תקנה 3(ב) לתקנות). משכך, יש לבית משפט זה סמכות מקומית לדון בתובענה.

7.למעלה מן הנדרש אוסיף, כי נקבע, לא אחת, כי יש ליתן משקל נמוך ואף לעיתים מזערי, אם בכלל, לנוחותו של המתדיין אשר הופכת לכלי בידיו באצטלה של טענתה משפטית בדמות הסמכות המקומית, (ראה לעניין זה: בר"ע 6920/94 יאיר לוי נ' צבי פולג ואח', פ"ד מט (2) 734,731; רע"א 188/02 מפעל הפיס נ' אלי כהן ואח', פ"ד מז (4) 473; רע"א 11556/05 קמור רכב בע"מ ואח' נ' חיים חימו ואח' (פורסם באתר נבו); תא (י-ם) 6532/06 צ'רלס לב נ' AMERICA AIRLINES L.T.D ואח' )פורסם בנבו(.