חורי נ' מדינת ישראל

החלטה

לפני בקשת המבקש לפי סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב – 1984 (להלן: "חסד"פ"). העותר להאריך לו המועד להישפט על דו"ח הודעת תשלום קנס מס' 23500695830 שעניינה – מהירות, בטענה כי אחר זולתו ביצע העבירה וברצונו להסב הדו"ח על שמו.

לאחר עיון בבקשה ובתגובתה של המשיבה, הגעתי למסקנות הבאות:

1.הדו"ח הומצא כדין לידי המבקש ולרשותו עמדו כל המועדים לפי סעיף 229(א) לחסד"פ, לנקיטת הליכי ביטול או הסבתו ע"ש הנהג בפועל או להגשת הודעה על רצונו להישפט, כמפורט בדו"ח עצמו.

2.המבקש לא נקט בכל הליך כאמור לעיל ובכך החיל על עצמו הוראות סעיף 229(ח2) לחסד"פ לפיו רואים בו כמי שהורשע ע"י בית משפט ונגזר דינו לשלם הקנס לפי הדו"ח.

3.ביטול ההרשעה כאמור מתאפשר בקיום התנאים לפי סעיף 130(ח) לחסד"פ, אולם במקרה הנוכחי, תנאים אלו לא באו לביטוי בבקשה, נהפוך הוא – המבקש מסר הדו"ח לידי הנהג, לצרכי תשלום הקנס בלבד.

4.העובדה שהנהג בחר לפנות אישית בבקשה להסבת הדו"ח על שמו, אינה פוטר את ה מבקש מחובתו האישית לעשות כך בעצמו, מיד עם קבלת הדו"ח, שכן הנהג אינו המורשה שלו לנקיטת הליך ההסבה ביוזמתו.

5.יתרה על כך, פנייתו של הנהג הינה פניה מאוחרת שאינה עונה על דרישות סעיף 229 (א) לחסד"פ וגם לא נערכה כדין, ודי בכך כדי לדחות אותה.

6.בעל הרכב המוסר רכבו לאחר, חייב להבטיח עצמו מפני ביצוע העבירות ברכב על ידי האחר, באופן שיגיש הודעתו על רצונו להישפט בגין העבירה שנעברה ברכב, מיד עם קבלת הדו"ח ועם רצונו בבקשת הסבה – לצרף אליה תצהירו ותצהיר הנהג בהתאם.

7.בנסיבות האמורות, חלה הלכת רע"פ 2096/07 רייני נ. מ"י, כאשר יש להעדיף סופיות ויעילות הדיון על פני מחדליו של המבקש.

8.אשר על כן, לא מצאתי בבקשת המבקש הנימוקים הנדרשים לפי סעיף 230 לחסד"פ והתוצאה היא, שאני דוחה הבקשה.

המזכירות תשלח החלטה זו אל הצדדים.

ניתנה היום, ט"ז אדר תשע"ג, 26 פברואר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: