חורי נ' מדינת ישראל

החלטה

המבקש עתר לביטול החלטות קצין משטרה בדבר פסילת רשיון נהיגה ואיסור שימוש ברכב.

ההחלטות ניתנו לאחר שלמבקש נרשם דוח תנועה המייחס לו נהיגה בזמן שכרות.

לטענת המבקש שתה כוס שמפניה אחת בלבד ולא היה שיכור כלל. המבקש הוסיף וטען כי עברו התעברותי נקי וכי הוא זקוק מאוד לרשיונו ולרכב לנסיעה למקום עבודתו.

כידוע, בשלב זה של הדיון יש לבחון האם קיים חומר ראיות לכאורה המבסס את אשמת המבקש בעבירה המיוחסת לו, וזאת להבדיל מהוכחת האשמה מעבר לכל ספק סביר הנדרשת בעת הדיון באישום לגופו.

למבקש נערכה בדיקת נשיפה שמצאה כי בגופו אלכוהול בריכוז העולה על המותר. המבקש לא העלה טענה כלשהי כנגד הבדיקה ואף הודה בצריכת אלכוהול בטרם נהיגה. לפיכך, בוודאי שקיימות נגד המבקש ראיות לכאורה לביצוע העבירה המיוחסת לו.

אכן עברו של המבקש אינו מכביד, לחובתו שלוש הרשעות בתקופת נהיגה של 11 שנים, ורק אחת מהן הינה עבירה בגינה זומן לדין וזאת משנת 2002.

יחד עם זאת, על המסוכנות ניתן ללמוד לא רק מעברו של אדם אלא מעצם האירוע הרלוונטי. אמר בנסיבות דומות בית המשפט המחוזי:

"מבחינתי, מי שנוהג ברכב תחת השפעת אלכוהול, ברמה אותה קבע המחוקק כאסורה, עברו התעבורתי, ברוב המקרים (ומודע אני לצורך לבחון כל מקרה לנסיבותיו), לא צריך להיות רלבנטי. מי ששתה יפסל רישיונו ועד תום ההליכים כנגדו".

ב"ש 92994/07 יחיד יוסף נ' מדינת ישראל.

ואם נכונים הדברים באשר לפסילה עד תום ההליכים, בוודאי נכונים הם בהתייחס לפסילה מנהלית המוגבלת ל – 30 יום בלבד.

אכן רמת האלכוהול שנמדדה אצל המבקש אינה גבוהה מאוד, אולם גם אין מדובר במדידה גבולית. המחוקק קבע את הרמה האסורה ב – 240 מגאלא"נ, ובכדי להסיר ספק נקבע רף האכיפה על 290 מגאלא"נ. למבקש נערכו שתי בדיקות נשיפה אשר תוצאותיהן בין 360 ל – 325 מגאלא"נ. מתוך הכלל כי אדם זכאי ליהנות מכל ספק הכמות המיוחסת לו היא 325 "בלבד". אמנם בית משפט זה נתקל חדשות לבקרים בנהגים אשר רמת האלכוהול בגופם עולה בהרבה על רמה זו, אולם אין בכך כדי לכשיר נהיגה כאשר כמות האלכוהול עולה אך בכ – 30% על המותר בחוק ובלמעלה מ – 10% על הרמה שנקבעה כסף האכיפה.

אין ספק כי המבקש זקוק לרשיונו ולרכבו, אולם בכך אינו שונה מרובם המכריע של אזרחי המדינה. על המבקש היה להביא בחשבון, כמו כל נהג אחר, כי צריכת אלכוהול בטרם נהיגה עשויה להיות לא רק מסוכנת, אלא אף להביא לסנקציה נגדו, ואם לא הביא מראש עובדה זו בחשבון, אין לו להין אלא על עצמו.

לאור כל האמור לעיל, לא מצאתי מקום להתערבות בהחלטת הקצין, ואני מורה על דחיית הבקשה.

ניתנה היום, ט"ו טבת תשע"ב, 10 ינואר 2012.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: