חוסיין-ראפע נ' מדינת ישראל

פסק דין

לפני ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בחיפה אשר ניתן ביום 29.9.11 על ידי השופט שמואל יציב בתיק תת"ע 5636-10-10.

המערערת הובאה לדין בגין כך שביום 17.3.10 בשעה 10:20 נהגה ברכב ברח' שד פל ים 2 חיפה ובהתקרבה למעבר חציה לא אפשרה להולכי רגל שחצו במעבר, להשלים את החצייה בבטחה בניגוד לתקנה 67 א' לתקנות התעבורה התשכ"א – 1961.

המערערת נדרשה לשלם ברירת משפט בסך 500 ₪ אך היא בחרה להשפט וע"כ התייצבה לדיון, כפרה בעובדות כתב האישום ובית המשפט לתעבורה שמע את הראיות והחליט להרשיעה בדין.

בית משפט לתעבורה שמע את טענות הצדדים לעונש והטיל על המערערת קנס בסך 1,000 ₪ שישולם בתוך 30 יום ופסילה של 3 חודשים על תנאי ולמשך 3 שנים.

הערעור מופנה כנגד פסק הדין.

ב"כ המערערת טען כי בית משפט לתעבורה שגה כשלא הדריך את המערערת שהדיון שנקבע יועד לשמיעת הראיות ושעל המערערת לחקור עדים וכי בנסיבות האלה היתה המערערת פונה לעו"ד שייצג אותה כהלכה ולכן זכויותיה הדיוניות של המערערת, נפגעו.

לחילופין טען ב"כ המערערת כי העונש שהוטל על המערערת הוא חמור וחורג מרמת הענישה המקובלת במקרים דומים ואף כפול ומכופל מברירת המשפט הקבועה בצד העבירה שיוחסה למערערת.

עוד נטען ע"י ב"כ המערערת כי הוגש לבית משפט לתעבורה מסמך הסותר את גרסת השוטרת שלא בוצעו עבודות בכביש, כשמהמסמך עולה כי אכן בוצעו עבודות בכביש בו בוצעה העבירה הנטענת ומכאן המסקנה כי השוטרת לא אמרה אמת ולכן לא היה כל מקום להאמין לגרסתה.

ב"כ המשיבה ביקשה לדחות את הערעור.

אין כל מקום להתערב בקביעות העובדתיות של בית משפט לתעבורה אשר התרשם באופן חיובי מהשוטרת ואימץ את גרסתה. לא נפל כל פגם בהכרעת דינו של בית משפט לתעבורה וגם החקירה הנגדית של המערערת לשוטרת לא ערערה את מהימנותה.

המערערת הודתה כי מעבר החציה נראה לעין אך טענה כי איש לא חצה אותו.

עוד נטען כי אין כל מקום לטענה כי הזכויות הדיוניות של המערערת נפגעו הואיל וניתן להתרשם כי בית משפט לתעבורה נתן הסבר מפורט ביחס למשמעות החקירה הנגדית וכי אין כל חובת הסבר המוטלת על בית המשפט ביחס לייצוג נאשמים.

המשיבה סבורה כי העונש שהוטל על המערערת הוא עונש סביר שאינו חורג מרמת הענישה המקובלת וע"כ אין כל מקום להתערב בחלק זה של פסק הדין.

על יסוד כל אלה ביקשה לדחות את הערעור על שני חלקיו.

לאחר שעיינתי בהכרעת הדין של בית משפט השלום לתעבורה, בגזר הדין, בהודעת הערעור ושמעתי את טענות הצדדים, אני מחליט לדחות את הערעור ככל שהוא נוגע להכרעת הדין ולקבל את הערעור באופן חלקי, ככל שהוא נוגע לגזר הדין כפי שיפורט להלן.

כידוע ימעיט בית משפט של ערעור להתערב בממצאים העובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, למעט המקרים שהוכרו בפסיקה, ועל כך נאמר בע"פ 2056/09 פלוני נגד מדינת ישראל, (ניתן ביום 27.05.09):

"...ידועה ההלכה כי אין ערכאת הערעור נוטה להתערב בממצאים עובדתיים אותם קבע בית משפט של הערכאה הדיונית (ראו ע"פ 111/99 שוורץ נגד מדינת ישראל פ"ד נה (3) 769, 780 (1999); ע"פ 190/82 מרקוס נגד מדינת ישראל פ"ד לז (1) 225, 234 (1983)), וכשמדובר במהימנות העדים וההתרשמות מכלל הגורמים המעורבים בהכרעה זו, הדבר נכון על אחת כמה וכמה (ראו ע"פ 1442/06 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, [פורסם בנבו], 1.9.2008); ע"פ 1385/06 פלוני נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (6.4.2009))...". (הדגשה לא במקור – כ. ס.)

בעניינה של המערערת בית משפט לתעבורה שמע את הראיות, התרשם מהעדים, בחן את הראיות שהובאו בפניו, והחליט לאמץ את גרסת השוטרת ולהעדיף אותה על פני גרסת המערערת. בנסיבות העניין לא מצאתי כי נפל פגם או מתקיים תנאי מהתנאים שנקבעו בפסיקה והמצדיק התערבות ערכאת הערעור בממצאים עובדתיים.