חולדארוב ואח' נ' יוחננוב

החלטה

1.בית משותף, ובו שתי דירות זו מעל זו, של המבקשים בקומה העליונה ושל המשיב בקומה התחתונה. המבקשים הרחיבו את דירתם זה מכבר. המשיב מתכוון להרחיב את דירתו עתה. המבקשים אינם מציינים זאת, אולם ניתן להניח כי אין הם חולקים על כך שהם משום בעל דירה שהורחבה שיש לראותו כמי שמסכים להרחבה דומה אצל שכנו (סעיף 71ב(ג) לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969). ברם המבקשים טוענים שכל עוד לא שולם להם כסף בגין השקעתם בהרחבה, הצפויה לשמש את המשיב, אין לאפשר למשיב לבנות. על כן הגישו תובענתם, לצו קבוע "זאת עד לתשלום", ובקשה לצו זמני ולצו במעמד צד אחד, לצו דומה, עד להכרעה בתובענה. בקשה זו, שהוגשה ביום 26.6.13, היא המונחת לפניי.

יצוין כי הבקשה הוגשה בתחילה כאשר סופה חסר ונעדר אף התצהיר לתמיכה בה. הוריתי על השלמת האמור והדבר נעשה עתה, גם אם באיחור חוזר ונשנה לעומת המועדים שהוקצבו למבקשים, ותוך תוספת קלה לבקשה המקורית.

2.עיינתי בבקשה ובתצהיר. דין הבקשה לסעד זמני להידחות, בלא צורך בתגובה. אנמק בקיצור נמרץ.

3.אף שהמבקשים נמנעו מלנסח את תביעתם כתביעה כספית (ובהתאם – נמנעו מלשלם אגרה מתאימה), הרי שתביעתם היא למעשה כספית. אין הרי טענה אמיתית לפגיעה קניינית, או התנגדות לעצם הבניה. בתביעה כספית אין ניתנים דרך כלל סעדים זמניים. בנוסף ובאורח דומה, נזקם אם לא יינתן הצו הוא כספי: כי המשיב יבנה, והם ייאלצו לתבוע ממנו כספים. שוב, כאשר הנזק הוא כספי ובהתאם בר-פיצוי, ובהיעדר ראיות שגם הנזק הכספי הוא בלתי הפיך, אין דרכו של בית המשפט ליתן סעדים זמניים (רע"א 5843/05 איגוד ערים לאיכות הסביבה דרום יהודה נ' שרון דן השקעות בע"מ (13.12.2005)).

בשולי הדברים אעיר: אף שהמבקשים לא תיארו זאת כך, תהיתי האם ניתן לראות בתביעתם ככזו הקוראת ל"תשלומי איזון" בקשר עם הרחבת דירה, שאותם יש לשלם עם קבלת ההחלטה בדבר ההרחבה, לא בדיעבד (סעיף 71ב(ד) לחוק המקרקעין). אף תהייה זו אינה בסיס למתן הסעד. ראשית, במקרה דנן דירתם של המבקשים הורחבה, ולא שאין אפשרות להרחיבה, כך שלשון החוק אינה מתקיימת. שנית, תביעות הנוגעות בעניינים אלה יש להביא כעקרון לפני המפקח על רישום המקרקעין, שלו הסמכות הייחודית לדון בהן, כך שממילא איני רואה מקום למתן סעדים זמניים על יסוד בסיס אפשרי ודחוק זה.

4.טעם נוסף לדחיית הבקשה הוא שהמבקשים עצמם טענו בלהט ובהדגשה כי "המבקשים יציינו כי קיימת זהות מוחלטת בין הסעדים הקבועים המבוקשים בתובענה הראשית לבין הזמני המבוקש בבקשה דנן" (סעיף 20 לבקשה). איני נדרש כאן לדיוק הטענה לגופה, שניתן לתהות עליה, אולם בכך קעקעו המבקשים עצמם את היסוד למתן סעד זמני, שאינו ניתן דרך כלל כאשר יש זהות בינו לבין הסעד העיקרי (רע"א 338/88 חמיס נ. שטרן, פ"ד מג (4) 552 (1989)).

5.הבקשה נדחית אפוא בלא צורך בתגובה ובהתאם בלא צו להוצאות, תוך שזכויות המבקשים בהליך העיקרי או בתביעה כספית עתידית שמורות להם. המבקשים יודיעו עד יום 10.7.13 האם בנסיבות הם עומדים על תובענתם במתכונתה הנוכחית, או שגם דינה להימחק תוך שמירת הזכות להגשת תביעה כספית או אחרת תחתיה. תז"פ ליום 11.7.13.

ניתנה היום, כ"ה תמוז תשע"ג, 3 יולי 2013, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: