חוטא נ' חליווה

פסק דין

בפני תביעה כספית שעניינה תאונת דרכים מיום 15/7/2012, במסגרתה פגע רכבה של הנתבעת

מס' 1, שהיה מבוטח באותה עת על ידי הנתבעת מס' 2, ברכבו של התובע, שהיה במצב חנייה, בעת שהנתבעת מס' 1 נסעה לאחור במטרה לצאת ממקום חנייתה, במתחם המסחרי הקרוי "וואן-פלאזה" בעיר באר-שבע.

המחלוקת העיקרית בין הצדדים נוגעת להיקף הנזק שנגרם לרכבו של התובע בתאונה, ולא לעצם אחריותה של הנתבעת מס' 1 לקרות התאונה.

למעלה מן הצריך אציין, כי איני מקבל את הטענה הנרמזת בסיכומי ב"כ הנתבעת מס' 2, לפיה לתובע רשלנות תורמת לאופן קרות התאונה, בשל חנייתו באלכסון, או בדרך אחרת.

מאחר שאין חולק שרכבו של התובע היה בחנייה, ואין טענה מצד הנתבעת מס' 1 כי חסם, פיזית, את אפשרות יציאתה מהמקום בו חנתה, הרי שהייתה מוטלת עליה החובה הבלעדית לנהוג את רכבה מבלי לפגוע ברכבו של התובע, במיוחד כאשר נסעה לאחור.

לעניין היקפו של הנזק הנטען הציג התובע חוות דעת שמאי, שנערכה ביום 18/11/2012, בעקבות בדיקה השמאי ברכב ביום 14/11/2012, קרי, כ- 4 חודשים לאחר קרות התאונה.

השמאי מציין בחוות דעתו כי הנזקים נבדקו על פי הצבעה שבוצעה עליהם על ידי התובע עצמו.

כמו כן, בחקירתו הנגדית הודה התובע, כי הנזקים לפנסי הרכב וכן לפח לא נגרמו בתאונה, ולפיכך אינם מופיעים בהצעות המחיר שקיבל מהמוסכים השונים, אלא שלטענתו השמאי מטעמו טען בפניו כי הנזקים יכולים לנבוע מהתאונה.

יש לציין כי הצעות המחיר משני מוסכים שהציג התובע נעו בין הסכומים 2,645 ₪ ל- 3,727 ₪ ואילו חוות דעת השמאי קבעה כי הנזק נאמד ב- 3,510 ₪.

לאור כל האמור לעיל, ובמיוחד לאור העובדה שהתובע הודה שחוות הדעת מטעמו כוללת התייחסות לרכיבים שכלל לא נפגעו בתאונה, אינני מקבל את חוות דעת השמאי שהציג התובע כבסיס ראייתי ממשי לעלות הנזקים שנגרמו בתאונה.

יש לציין כי התובע לא צילם את רכבו בסמוך מועד התאונה, ובחר להמתין לצילומים שיערוך השמאי רק כעבור 4 חודשים.

חלף זאת, אני סבור, שיש להעריך את הנזקים על פי אומדנא דדיינא, תוך היעזרות בהצעת המחיר הנמוכה מבין השתיים שהוצגו, ובהודאתה של הנתבעת מס' 1 בעת חקירתה כי הנזק עומד, להערכתה, על כ- 1,000 ₪.

בנוסף יש להתחשב, מחד, בעובדה כי התובע ציין בעדותו כי כלל לא תיקן את רכבו, בשל חסרון כיס, ומאידך אין להתעלם מכך כי כאשר יחליט למכור את רכבו, גם אם לא יתקנו, יכול וישפיע הנזק על

מחיר מכירתו של הרכב.

דא עקא כי שוויו של הרכב, על פי חוות דעת השמאי, אינו עולה על כ- 8,700 ₪ (נכון ליום מתן חוות הדעת), ולפיכך אין זה סביר שההפחתה ממחיר מכירתו תהא בגובה של כמעט מחצית משוויו, בשל הנזק שנגרם בתאונה מינורית מעין זו, שהתרחשה בנסיעה מיד לאחר מצב עמידה של שני הרכבים.

אני דוחה את תביעתו של התובע בכל הנוגע לשכ"ט עו"ד, שכן, ככלל, בתביעות קטנות בית משפט אינו פוסק שכר טרחת עורך דין, לאור העובדה שהמדובר בהליך שבו בעלי הדין אינם אמורים להיות מיוצגים בידי עורך דין וההליך אמור להיות מנוהל על ידם באופן עצמאי בין השאר על מנת לצמצם את עלויות ההתדיינות.

ודוק, אין המדובר בתביעה מורכבת או רבת מרכיבים שהיה מקום לפסוק בגינה הוצאות מיוחדות בגין התייעצויות עם גורמי חוץ או עורך דין.

עוד אני דוחה את תביעתו של התובע בכל הנוגע ל"עגמת נפש, בזבוז זמן ואובדן ימי עבודה" שכן טענות אלו נטענו באופן סתמי וכללי, ללא אסמכתאות כלשהן בדבר ימי העבודה שאבדו, לכאורה, שווים, וכיוצא בזה, ולאור העובדה כי המדובר בתאונת דרכים מינורית שלא ניתן לייחס בגינה עגמת נפש של ממש, שהוגדרה בפסיקה כצער עמוק ופגיעה משמעותית.

לאור כל האמור לעיל, אני מורה כדלקמן: