חודאדדי ואח' נ' רביעי ואח'

החלטה

בבקשה לחילוט כספי העירבון

ובבקשה לדחיית הבקשה למחיקת עיקול זמני וחילוט כספי עירבון, בשל העדר סמכות

ביום 12.7.11 ניתן פסק דין בתביעה שבין הצדדים שבפני, במסגרתו נדחתה תביעת המשיבים, שעיקרה להצהיר על הצמדת שטחים מהמקרקעין הידועים כחלקה 299 בגוש 6586, לרבות זכויות הבניה, לחנותם.

במהלך ההליכים שהתקיימו בפני במסגרת התביעה, ניתן צו עיקול זמני על זכויות המבקשים במקרקעין, כנגד בטוחות, ביניהן הפקדת עירבון על ידי המשיבים בגובה 50,000 ₪, להבטחת נזקי המבקשים.

לאחר שנדחתה התביעה, הגישו המבקשים ביום 8.9.11 בקשה לחילוט כספי העירבון. המשיבים הגישו תגובתם העניינית לבקשה ביום 15.9.11, והוגשה תשובה מטעם המבקשים.

ביום 9.11.11 הגישו המשיבים בקשה לדחות את בקשת המבקשים לחילוט כספי העירבון על הסף, בהעדר סמכות. כעולה מהבקשה, ביום 8.11.11 הגישו המשיבים ערעור על פסק הדין לבית המשפט העליון. לטענתם, צו העיקול הזמני לא פקע במסגרת פסק הדין, והסמכות לדון בבקשה לחילוט העירבון נתונה לבית המשפט שלערעור מכח תקנה 471 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות").

המבקשים מתנגדים לבקשה זו. לטענתם, צו העיקול פקע עם הנתן פסק הדין, והסמכות לדון בבקשה לחילוט העירבון נתונה לבית משפט זה.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הבקשה לדחיית הבקשה לחילוט העירבון על הסף - להדחות, ודין הבקשה לחילוט העירבון - להתקבל, מהנימוקים הבאים -

הסמכות לדון בבקשה לחילוט עירבון -

על פי תקנה 370(1) לתקנות –

"סעד זמני יפקע –

(1)עם הפסקת התובענה, עם ביצוע פסק הדין או בתום המועד שנקבע בו, לפי המוקדם;

(2)...

תקנה 360 לתקנות מגדירה:

"הפסקת תובענה" – לרבות דחיה ומחיקה של תובענה"

מכאן, כי עם מתן פסק הדין במסגרתו נדחתה תביעת המשיבים, פקע צו העיקול הזמני.

משפקע צו העיקול הזמני, בהתאם לתקנה 371(א) לתקנות:

"... יהיה בית המשפט הדן בתובענה (הדגשה שלי – ו.פ.) רשאי, לאחר שנתן לצדדים הנוגעים בדבר הזדמנות להשמיע את טענותיהם, להורות על חילוט העירבון...."

משכך, הסמכות לדון בבקשה לחילוט העירבון נתונה לבית המשפט אשר נתן את פסק הדין, דהיינו לבית משפט זה.