חוג'יראת נ' חוג'יראת

פסק דין

1.בפניי תביעה לתשלום נזקים שנגרמו לרכבו של התובע, בעקבות תאונת דרכים מיום 13.2.10, שאירעה באשמה של הנתבעת על פי הנטען.

2.לגרסת התובע, עת נהג ברכבו מסוג סיטרואן ברלינגו מכיוון מחצבות שפרעם לכיוון שפרעם, רכב הנהוג על ידי הנתבעת אשר נסע מולו מהכיוון הנגדי, החל לסטות שמאלה לכיוון נתיב הנסיעה שלו. התובע החל להאט את מהירות נסיעתו ואותת לרכב השני, אולם רכב הנתבעת המשיך בנסיעתו. על מנת למנוע התנגשות, הסיט התובע את רכבו שמאלה, אולם בו בעת, הנתבעת אשר הבחינה בסטיית רכבה אל עבר השוליים, אף היא הסיטה את רכבה לצד ימין, וכך אירעה התנגשות קשה בין שני הרכבים, כאשר מוקד הפגיעה בכל אחד מהם הוא בפינה הקדמית הימנית.

3.הנתבעת הכחישה את גרסת התובע וטענה כי התאונה התרחשה עקב סטיית רכב התובע אל עבר מסלול נסיעתה, כשהוא נוסע במהירות מופרזת.

4.כנגד התובע הוגש כתב אישום בעבירה של נהיגה רשלנית, אולם לאחר שמיעת עדויות, הוא זוכה מהעבירה שיוחסה לו (ת"ד 5-12-10).

5.בעקבות התאונה הגישה הנתבעת תביעה כנגד התובע לתשלום הנזקים שנגרמו לרכבה, אולם לאחר שמיעת עדויות, ובהמלצת בית המשפט, התביעה נמחקה לבקשתה (תא"מ 22931-09-11).

6.ביום 22.4.13 הגישה הנתבעת באמצעות בעלה (בעל הרכב) תביעה חדשה כנגד התובע בגין הנזקים שנגרמו לרכב בעקבות התאונה. תביעה זו עדיין תלויה ועומדת בבית משפט זה (תא"מ 37732-04-13).

7. בהליך שבפניי, העידו התובע, הנתבעת, ובתה של הנתבעת שישבה ברכב ליד אימה בזמן התאונה.

8.לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי אותן על רקע חומר הראיות שהוגש, הנני מעדיפה את גרסתו של התובע על פני גרסת הנתבעת. הנימוק העיקרי לכך טמון בעדותה של הנתבעת שלפיה מסרה כי היא הבחינה לראשונה ברכב התובע אשר סטה מנתיב נסיעתו לגרסתה, והגיח אל עבר מסלול נסיעתה, רק "בפחות השנייה" כדבריה לפני ההתנגשות (ראה עדותה בעמ' 12 ש' 20). עדות זו לא רק שאינה מתקבלת על הדעת בהתחשב בעובדה שמדובר בכביש עם שדה ראיה פתוח, אף על פי עדותה של הנתבעת במשטרה (ראה הודעתה מיום 21.2.10 ש' 28-27), וגם על פי התמונות של זירת האירוע אשר הוצגו לתיק בית המשפט, אלא שהיא מחזקת דווקא את גרסתו של התובע באשר לסטיית רכב הנתבעת אל עבר נתיב נסיעתו, והתעשתותה הפתאומית של הנתבעת רגע לפני ההתנגשות, עת הבחינה ברכב התובע מולה, והסטת רכבה ימינה בניסיון למנוע את התאונה. אוסיף על כך כי מוקדי הנזק אף הם מתיישבים יותר עם גרסתו של התובע מאשר עם גרסת הנתבעת, שכן על פי תיאורה של הנתבעת, עסקינן בתאונה חזיתי, דבר שאינו מתיישב עם מוקדי הנזק כפי שתועדו בתמונות שצולמו על ידי הבוחן המשטרתי.

9.לאור האמור לעיל, הנני קובעת כי התאונה אירעה באשמה של הנתבעת, ומשכך עליה לפצות את התובע בגין הנזקים שנגרמו לו בעקבותיה.

10.התוצאה היא שהנני מקבלת את התביעה, ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 35,593 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל, וכן אגרת משפט, וכן שכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪.

11.הסכומים הנ"ל ישולמו תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, א' אדר ב תשע"ד, 03 מרץ 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: