חוג'יראת נ' גלאל

פסק דין

בפני תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף.

התובע אינו טוען לנכות והצדדים השכילו לסיים את התיק על דרך של קדם משפט מורחב, אשר שימש דיון סופי לאחר הגשת תצהירים במהלכו שמע ביהמ"ש ללא חקירות נגדיות את גרסאות הצדדים ולאחר מכן סיכמו הצדדים בעל פה.

משכך ניתן בזה פטור מיתרת אגרת ביהמ"ש החלה (כ-7000 ₪).

על פי הגרסה הנמסרת בכתב התביעה, מדובר בתקיפה לשמה. בסעיף 7 מתואר האירוע כדלקמן:

"בתאריך 25.6.06, בסביבות השעה 16:30 או סמוך לכך, פרץ הנתבע לביתו של התובע בשפרעם ותקף אותו בכך שהיכה אותו במכות אגרופים בפניו, דחף אותו על שולחן מזכוכית שנשבר כתוצאה מכך ונגרמו לתובע חתכים ביד ימין, בפנים ובקרקפת."

בסעיפים 8-9 מודגש, כי "תוך כדי התקיפה, תקף הנתבע את התובע בראשו, באמצעות אגרטל בו החזיק. כתוצאה מהתקיפה נגרמה לתובע חבלה של ממש שהתבטאה בפצעים ושריטות בידיו, בפניו ובקרקפת."

הנתבע מצידו בכתב ההגנה, הכחיש את אירוע התקיפה וציין בין השאר בסעיף 5: "הנתבע מכחיש... כי הוא תקף את התובע, אלא התובע נפל בהיותו מוגבל פיזית וכי התובע הוא זה שניסה לתקוף את הנתבע" (נעשו תיקונים ביחס לתובע ונתבע וזו כוונת הסעיף הערת שופט ע.נ.).

על גרסאות אלה חזרו הצדדים בתצהיריהם כאשר בתצהירו ציין הנתבע, בין השאר, ואני מצטט מתוך סעיף 4 לתצהיר:

"הנני להצהיר, כי מטעמי קרבה משפחתית ויחסי שכנות הגעתי לביתו של התובע על מנת ליישב את העניינים, התובע ניצל הזדמנות זו והתחיל לקלל אותי ולתקוף אותי. אני התגוננתי על עצמי, התובע נפל על הרצפה, לאחר שהחליק."

בעדותו בביהמ"ש הגדיל הנתבע לעשות וטען, כי כשבועיים לפני האירוע, היה אירוע במהלכו התובע, כשהוא שיכור, חסם את דרכו, שהיה עד שכן לאירוע וכי התובע פתח את הדלת מיוזמתו, שעה שפניה אליו הנתבע ולמעשה הוא זה שתקף את הנתבע בסכין.

בכל הכבוד לגרסתו של הנתבע, כפי שנמסרת, הודה הנתבע בעובדות כתב האישום, במסגרת ההליך הפלילי שהתנהל כנגדו בביהמ"ש השלום בעכו בת.פ 3385-06 בפני כב' השופט אלטר.

עובדות כתב האישום בהן הודה הנתבע הן כדלקמן:

"בתאריך 25.6.06 בשעה 16:30 לערך בביתו של מר מאלק חוג'יארת (להלן: המתלונן) בשפרעם, תקף הנאשם את המתלונן בכך שהיכה אותו במכות, אגרופים בפניו, דחף אותו על שולחן מזכוכית שנשבר כתוצאה מכך ונגרמה למתלונן שריטות ביד ימין. במועד ובמעמד הנ"ל תקף הנאשם את המתלונן בראשו, באמצעות אגרטל בו החזיק. כתוצאה מאירוע התקיפה לעיל, נגרמה למתלונן חבלה של ממש שהתבטאה בשריטות, שפשופים בידיו ובפניו ונזקק לטיפול רפואי."

אלה עובדות כתב האישום בהן הודה הנתבע ומשבחר לעשות כן, מסיבות כאלה או אחרות, זו התשתית העובדתית שיש לקבלה על פי סעיף 42 (א) לפקודת הראיות בכל הנוגע "לממצאים ולמסקנות של פס"ד פלילי מרשיע חלוט".

הניסיון לשנות היום גרסה ולטעון לפרובוקציות מצידו של התובע, לרבות תקיפת הנתבע בסכין (לא הוצגה שום תשתית ראייתית ואפילו לא מסמך רפואי או צילום בעניין זה) נדחות על ידי הן לאור ההליך הפלילי והן לאור התרשמותי מעדויות הצדדים בפני. עליי לציין, כי הנושא של חסימת דרכו הנתבע שקדמה לאירוע התקיפה, כלל לא הוזכר בתצהיר ולמעשה גם לא הונחה תשתית עובדתית לרבות הבאתו של אותו עד שכן לעדות, על מנת שאוכל להתרשם מאופיו של הסכסוך או מהטענות שעניינן הניסיון לייחס לתובע "רשלנות תורמת" כלשהי ביחס לתקיפה.

אשר על כן, בכל הנוגע לעניין האחריות דין התביעה להתקבל בעילה של תקיפה וכל טענה לקיזוז עקב רשלנות תורמת כתוצאה מהתנהלות התובע נדחית בזאת על ידי.

משכך אני עובר לדיון בנושא הנזק:

בטרם אתייחס לעניין הנזק, מן הראוי להתייחס לסוגיה נוספת שעלתה בטיעוני הצדדים. אין חולק, כי בגזר דינו של כב' השופט אלטר, חויב הנאשם לשלם למתלונן פיצוי בסך 1500 ₪. פיצוי שהוכח, כי הנתבע אכן הפקיד בקופת ביהמ"ש בעכו ביום 14.6.07, על פי קבלה מקורית שהוצגה בביהמ"ש ונמסרה לידיו הנאמנות של ב"כ התובע.

לטענתו של הנתבע פיצוי זה היווה סיום סופי, מלא ומוחלט לנזקים שנגרמו לתובע והדבר נעשה במכוון ובמודע על ידי כב' השופט אלטר.