חובת הבעל במזונות אשתו 'לפי כבודו' כשהצדדים חיים בנפרד

רקע

לפנינו ערעור על החלטת ביה"ד האזורי בנתניה מיום ד' באדר תשע"ז (2.3.17) אשר פסק:

[...] נראה כי כל הדיון סביב שאלת האשמה בפירוד ובשל מי המניעה – וכתוצאה מזה האם הבעל עדיין חייב במזונות – נכון רק לגבי חיוב המזונות הבסיסי. אבל במזונות של 'עולה עמו' נראה שהתנאי שהאישה חיה עמו בבית הוא חלוט, ובכל מקרה של פרדה, יהיה באשמת מי, הבעל אינו חייב לתת לאשה מזונות של 'עולה עמו' – ראה דברי הרא"ש שהובאו בשיטה מקובצת (כתובות סה) בסוגיא של כר וכסת שאינו חייב לתת לה כסת אלא כשהוא נמצא איתה וישן גם כן על כסת, הא בלאו הכי אף שהוא זה שנוסע מהבית אינו חייב לה כסת. וכן כתב בספר ברכת שלמה להגר"ש טנא (סימן יט) שכשאינם גרים יחד אינו חייב לה מזונות כעולה עימו לפי שיטת רש"י. ואף על פי שהרמב"ן חולק, עם כל זה אי אפשר להוציא ממון נגד שיטת רש"י.

כלומר ביחס למזונות אישה גם לאחר הסדקים שנתגלעו בעמדת הבעל מכל מקום לא נטיל עליו מזונות גבוהים יותר משנפסקו בעבר מהסיבות ההלכתיות שצויינו לעיל.

לסיכום, מתוך מסמכי מאזן הבוחן של החברה, מעיון בתלושי המשכורת של הבעל ומחקירת רו"ח של החברה נמצא שאין בסיס לדרישת האישה. לא הוכח שהבעל משתמש בחברה להלבנת הון של כמאה אלף ש"ח בחודש כדבריה. אדרבה, הבעל משלם כל חודש אלפי ש"ח שנלקחו כהלוואה עבור הוצאות האישה.

נוסיף: גם אם נקבל חלקית את עמדת האישה שהבעל השתמש בעובד פיקטיבי וכו' להגדלת הכנסותיו הבלתי־מוצהרות עדיין אין זה מזכה אותה הלכתית במזונות של עולה עמו כאשר אינה מתגוררת איתו במשך שנים.

לאור הנ"ל אין מקום לשנות את חיוב המזונות הכולל של הבעל, המקורי, שעמד במשך תקופה מסוימת המפורטת לעיל על סך 5,000 ש"ח.

לעניין מזונות ילדים מאחר שמדובר בילדים בעלי צרכים מיוחדים ולאחר שעיינו במכלול הנתונים, נעדכן את מזונותיהם למפרע ונעמיד אותם על סך 4,200 ש"ח לחודש החל מיום ח' בתשרי תשע"ז (10.10.2016) (במקום 3,800 ש"ח לחודש).

בערעור מבקשת האישה:

לאור רמת החיים בה חיה המשפחה עובר לעזיבת הבעל את המשפחה, מתבקש כבוד בית הדין לקבל ערעור זה ולהורות למשיב לשלם מזונות הילדים בסך 10,050 ש"ח (5,025 ש"ח לכל ילד), בתוספת ארבעים אחוזים בהוצאות המדור ובהוצאות אחזקת המדור, בנוסף לתשלום מלוא הוצאות חינוכיות, הצהרון, הקייטנות, החוגים, ביטוח רפואי וההוצאות הרפואיות עבור פסיכולוג שאינן מכוסות על ידי הביטוח הרפואי, שכן ידה של האם אינה משגת זאת.

נימוקו של בית דין קמא

המעיין בפסק הדין של בית הדין האזורי ימצא שבית הדין מצא בקיעים בגרסתו של הבעל שלפיה הוא משתכר רק 13,000 ש"ח מפני שנראה כי משכורתו ואפשרויותיו הכלכליות ורמת החיים שבו התנהל היו גבוהים מרמה של אדם המשתכר סכום כזה. אך לדעת בית הדין אף על פי כן אי אפשר לחייבו בסכום גבוה יותר.

כלומר: לדעת בית דין קמא בכל מזונות שהאישה זכאית להם מדין עולה עמו, זכאותה היא רק אם הבעל עמה בית, אך אם אין עמה בבית, היא אינה זכאית להם, אף אם הבעל עזב את הבית בלי שום נימוק.

דיון הלכתי

'עולה עמו' כשאינה עימו

איתא בגמרא (מסכת כתובות דף סה, א):

תנו רבנן: "אין נותנין לה כר וכסת, משום רבי נתן אמרו: נותנין לה כר וכסת." היכי דמי? אי דאורחה, מאי טעמא דתנא קמא? ואי דלאו אורחה, מאי טעמא דרבי נתן? לא צריכא, כגון דאורחיה דידיה ולאו אורחה דידה. תנא קמא סבר: אמר לה: "כי אזילנא שקילנא להו, וכי אתינא מייתינא להו בהדאי." ורבי נתן סבר: אמרה ליה: "זימנין דמיתרמי בין השמשות ולא מצית מייתי להו, ושקלת להו לדידי ומגנית לי על ארעא."