חובב ואח' נ' ביטון ואח'

פסק דין

המשכירים השכירו את דירתם לנתבעים. הסכם השכירות נחתם על ידי הנתבעת 1 בלבד ואולם הובהר כי השכירות היא של הנתבעים ביחד ולחוד. השכירות היתה לתקופה של 24 חודשים שהתחילו ביום 15.7.04.

לטענת התובעים, הנתבעים לא שילמו את מלוא דמי השכירות שהיה עליהם לשלם בתקופת השכירות, לא שילמו את מלוא תשלומי הארנונה, השאירו חובות של מים וחשמל וגרמו נזקים לדירה. בשל כל הפריטים הללו הגישו התובעים תביעה על סך 50,000 ₪ נגד הנתבעים.

הנתבע 2, לא אותר על ידי התובעים. על פי עדות הנתבעת 1 אף היא אינה יודעת היכן ניתן לאתרו והתביעה נגדו נמחקה. התובע עצמו העיד כי מבירור שעשה עולה שהנתבע 2 נסע לחו"ל ולא חזר.

הנתבעת 1 אותרה ולפיכך התיק התנהל נגדה בלבד.

טענתה של הנתבעת 1 היא כי היא עזבה את הדירה המושכרת תקופה קצרה לאחר תחילת השכירות, ובתקופה שהיא היתה היא שילמה את כל התשלומים החלים עליה. לדבריה, העזיבה נעשתה בידיעת התובעים, לכן לא ניתן לחייב אותה בגין תשלומי שכירות או תשלומים אחרים שלא בוצעו לאחר עזיבתה. באשר לנזקים בדירה, הנתבעת הכחישה שנעשו נזקים או שחלה עליה אחריות על הנזקים הללו וככל שארעו נזקים אף הם ארעו לאחר עזיבתה.

התביעה של התובעים הינה לתשלום דמי שכירות עד התקופה שהם הצליחו להשכיר שוב את הדירה לשוכרים אחרים. לדבריהם מדובר ב- 15.11.05 והם תובעים את כל דמי השכירות מתחילת תקופת השכירות (15.7.04 ועד למועד הנ"ל 15.11.05) בניכוי דמי השכירות ששולמו (שכירות עד 1/05 בחוסרים מסוימים), כמו"כ תובעים התובעים את תשלומי הארנונה החשמל והמים עד המועד הנ"ל (15.11.05) בניכוי הסכומים ששולמו. וכן תובעים התובעים את עלות התיקונים לפי הצעת מחיר שצורפה לכתבי הטענות בסך 18,590 ₪.

הצדדים נחקרו ומהחקירות עולה כי בסמוך ליום 19.5.05 נעזבה הדירה על ידי מי שהחזיק בה באותו מועד. לאחר מכן נעשו שיפוצים בדירה והדירה הושכרה. לא הומצאו ראיות חיצוניות למועד ההשכרה של הדירה מחדש, לא הובאו השוכרים החדשים ואף לא הומצא הסכם השכירות שנעשה איתם.

בנוסף לאמור לא הומצאו ראיות לגבי העלות הממשית של התיקונים והשיפוצים שנעשו בדירה. הומצאה הצעת מחיר אך לא הומצאו קבלות או אישורים על תשלומים כלשהם וכן התברר כי השיפוץ בפועל לא נעשה על ידי מי שנתן את ההצעה ואף לא על ידי בעל מקצוע, אלא ע"י גיסו של התובע.

עוד עולה מהעדויות כי אין מחלוקת שהתובעים לא פטרו את הנתבעת מחיוביה לפי ההסכם. אמנם הנתבעת 1 עזבה את הדירה בסמוך לחודש נובמבר 2004 (כ – 4 חודשים לאחר תחילת השכירות) ואולם היא עצמה מאשרת בעדותה שלא היתה הסכמה לפטור אותה מחיוביה לפי ההסכם (ראה עדויותיה בעמוד 7 שורה 32 ועמוד 8 שורה 5).

העדים שהעידו מטעם הצדדים היו התובעים עצמם וכן גיסו של התובע, שעשה את השיפוצים בדירה, ואשר טיפל למעשה בכל הקשור לדירה מאחר והתובעים עצמם לא היו בארץ עקב עבודתו של התובע. הגיס הוא גם זה שצילם את תמונות הנזק לדירה שצורפו לכתבי הטענות.

מטעם הנתבעת העידה הנתבעת עצמה בלבד. שכאמור העידה שעזבה את הדירה בחודש נובמבר 2004, ששילמה את כל התשלומים עד מועד עזיבתה ושלא קיבלה שחרור מהתחייבויותיה לפי ההסכם, אך התובעים ידעו שעזבה.

בתום העדויות, לבקשת הצדדים, הוגשו סיכומים בכתב ולאחר העיון בהם באתי למסקנה כי יש לחייב הנתבעת לשלם לתובעים את הסכום שיפורט להלן ואלה הנימוקים:

א. יש לדחות את טענת התובעת לפיה יש לדחות את התביעה נגדה בשל השיהוי בהגשתה. דחיה מטעם שיהוי תיעשה רק כאשר נראה כי התובע זנח את תביעתו וגרם בכך נזקים לנתבע. בנדון דנן נכתבו מכתבים בזמן אמת ומהם היה ברור שהתביעה תוגש. כמו"כ ניתנו הסברים מדוע התביעה הוגשה באיחור (התובעים היו בחו"ל רוב הזמן עקב עבודת התובע).

ב. יש לדחות את הטענה לפיה אין לחייב את הנתבעת עקב עזיבתה ועקב כך שהתביעה נגד הנתבע 1 נמחקה.

ראשית, הנתבעת עצמה אישרה, כאמור לעיל, שאיש לא פטר אותה מחיוביה לפי ההסכם. עצם העובדה שהיא עזבה את הדירה ואף אם העזיבה היתה בידיעת התובעים אין בה כדי לפטור אותה מהחיובים.

שנית, הנתבעת היא זו שחתומה על ההסכם בשם הנתבעים.

דבר שלישי, נעשו נסיונות לאתר את הנתבע 2 אך ככל הנראה הוא עזב את הארץ. גם הנתבעת 1 עצמה אינה יודעת היכן ניתן לאתרו.

ג. באשר לתקופת החיוב, מחד, לא הובאו ראיות חיצוניות באשר למועד בו הושכרה הדירה לשוכרים אחרים, אף שניתן היה לעשות זאת בקלות. מאידך, בנוסף לעדות התובעים עצמם, יש גם את עדות הגיס לפיה, הוא החל בשיפוצים בחודש מאי והם נמשכו כחודש + לכן נראה כי יש מקום לחייב את הנתבעת עד ליום 1.7.05.

ד. באשר לשיפוץ, לא הומצאו קבלות על עלות השיפוץ. השיפוץ עצמו נעשה על ידי גיסו של התובע שמלאכת השיפוץ אינה עבודתו או מקצועו לכן אין מקום לחייב לפי הצעת המחיר שצורפה שהיא הצעה של בעל מקצוע. מאידך, לא ניתן להתעלם ממצב הדירה כפי שעולה מהתמונות שצורפו לפיכך יש מקום לקבוע פיצוי בסכום גלובלי.