כהן נ' ממונה על חדלות פירעון – מחוז באר שבע והדרום ואח'

האם חייב אשר צבר חובות בהיקף ניכר עקב כך שאפשר לאחיו לרשום עסק על שמו, זכאי לשיקום כלכלי, או שמא יש לבטל את ההליך בגין אופן יצירת החובות?

1.ביום 6.7.22 ניתן לחייב צו פתיחת הליכים ונקבע צו תשלומים בסך 1,300 ₪. החייב יליד 1994, נישא במהלך ההליך והיום הורה לקטין. ביום 28.9.23 הגיש הממונה את הצעתו ביחס לגורל ההליך בה תיאר את הצורך בהשלמת בירור נסיבות ההסתבכות הכלכלית. סיבת הסתבכותו הכלכלית של החייב היא עסק שנפתח בשנת 2016 כעוסק מורשה בתחום אביזרי הסלולר והפך לחברה בשם "אנדרו אביזרי סללולר בע"מ, אשר הייתה בהליך חדל"ת 19342-01-22 וניתן צו לחיסול החברה. העסקים עבדו משנת 2016 עד לסוף שנת 2021.

הנאמן חשד כי החברה הבריחה נכסיה ויצרה חובות במרמה, אולם לא נעשה דבר לבחינת טענות הברחת הנכסים בתיק הפירוק, והחברה חוסלה ללא בירור עניינים אלו. בדו"ח ממצאי הבדיקה פירט הנאמן את גרסת החייב כי אחיו, נדב, ביקש ממנו לרשום את העסק על שמו מאחר והיה בהליך פש"ר והעסק נוהל בפועל על ידי האח והחייב היה בתפקיד אחראי על ההזמנות והשתכר בשכר תנוע במשך שנות פעילות העסק. הנאמן.

בתיק התנהלו דיונים ביום 6.3.24 בו נדונו בעיקר טענות הנושה האחים שמעון יעוץ עסקי בע"מ כלפי החייב כי היה ה"פרונט" של כל התרמית. דיון נוסף התקיים ביום 5.3.25, לאחר בירורים נוספים של הנאמן, בו העידו האחים, הדוד מאמריקה גבי תורג'מן וגרושתו של נדב, טלי כהן גהוסי. לאחר הדיון הגיש הנאמן ביום 16.9.25 את עמדתו המסכמת. הנאמן סוקר את הבדיקות שערך, פגישות עם החייב אורי ביום 20.10.22 ועם נדב ביום 7.2.24 ופגיעת "עימות" ביום 19.5.24 בה רק אורי נחקר (הנאמן הבהיר בבקשות שונות שלמעשה נדב הכשיל קיומו של בירור זה). התרשמות הנאמן ממכלול בדיקותיו היא כי בניגוד למצג של נדב, לא ניתן לתת אמון בגרסתו כי היה רק שכיר בחברה, ועלה כי היה אחראי לניהולה בפועל, למרות רישומה על שמו של האח הצעיר.

הנאמן הפנה לעדויות והגרסאות שנמסרו ומצא כי העדויות כנגד נדב מהימנות יותר ועולה כי נדב היה הרוח החיה בעסק, וזאת מעבר לסתירות בעדויות. יחד עם זאת, לאור משך הפעילות סבר כי החייב, אורי, פעל בעצית עיניים ויש לקבל את העמדה כי העסק נוהל במשותף על ידו ולכן מדובר בחוסר תום לב קיצוני המצדיק ביטול ההליכים.

2.החייב בתגובתו מיום 12.11.25 הדגיש את העובדה כי האח נדב הוא זה שבפועל ניהל את החברה והחליט על התרחבותה ופתיחת סניפים רבים שהובילו לקריסתה תוך חשד כי היה שותף בהברחת המלאי מפני הנושים. בשורה תחתונה סבור כי אין בסיס לביטול ההליך הואיל ולא פעל במרמה, ולא בחוסר תום לב המטרה לנצל לרעה את ההליכים, פעולה שעלולה להוביל לביטול ההליך לפי סעיף 183(א) לחוק המפנה לסעיף 163(ג)(1)(א).

הממונה מאמץ את הסקירה העובדתית של הנאמן וציין כי נדמה כי אכן מדובר בעצימת עיניים של החייב תוך הזנחה חמורה של ענייניו הכלכליים, אולם באיזון כלל השיקולים סבור כי אין מקום לבטל את ההליך אלא יש לתת צו שיקום כלכלי לתקופה ארוכה של 72 חודשים.

3.לאחר בחינת מכלול הראיות וממצאי הנאמן, ונוכח המשקל הרב שיש לתת להתרשמות הנאמן מהחייבים והיכרותו עימם ועם הראיות שעלה בידו לאסוף, יש לאמץ את המסקנה כי מי שניהל בפועל את העסק ולאחר מכן את החברה היה נדב. מסקנה זו עולה גם מהתרשמותי מהראיות והעדויות, אשר לא היה עד שהציג כי החייב, אורי, ביצע החלטות עסקיות בעצמו וניהל בפועל את החברה.

ראשית, העסק נפתח עת היה החייב כבן 22 ואחיו נדב מבוגר ממנו ב- 9 שנים, כבן 31. לנדב היה כבר ניסיון עסקי, אמנם כושל, כך שהיה בהליך פש"ר משנת 2013 בגין חובות של עסקים שונים בין השנים 2008 – 2013 וקיבל הפטר ביום 14.5.18. עובדה זו מחזקת את טענת החייב, וגם עדות הדוד, כי נדב רשם את אחיו הצעיר כבעל העסק כדי שיוכל לנהל עסק בעודו נמצא בהליך פש"ר.

יתרה מכך, עלה בהליך של נדב, חדל"פ 69486-08-23, כי צבר בעצמו חובות רבים בגין העסק, עובדה השוללת טענתו כי מעמדו של שכיר, שעה שככלל מי שחותם ערבויות לעסק הוא בעל העסק ולא שכיר בחברה.