ג' נ' ממונה על חדלות פירעון – מחוז באר שבע והדרום ואח'

בעניינו של החייב ניתן צו לפתיחת הליכים ביום 7.4.2020.

החייב יליד 1968, בגיל 53 שנים, גרוש ואב ל-4 קטינים (תאומות בגיל 10.5 שנים, ילד בגיל 14 שנים וילדה בגיל 16 שנים). בעניינו של החייב הוגשו 4 תביעות חוב בסך כולל של 300,083 ₪, מתוכן סך של 263,137 ₪ בדין קדימה וסך של 36,946 ₪ חובות כלליים.

הנאמן אישר תביעות חוב בסכום כולל של 285,311 ₪, מתוכו סך של 263,137 ₪ בדין קדימה בגין חוב מזונות למוסד לביטוח לאומי, וסך של 22,174 ₪ חובות בדין כללי.

הנאמן טען שהחייב הגיש דו"חות תקופתיים באופן חלקי בלבד, אינו עובד ואינו ממצה את כושר השתכרותו, ומתקיים מקצבת הבטחת הכנסה. הנאמן ציין שהמוסד לביטוח לאומי הכיר בחייב כנכה בשיעור של 40% אך לא הוצגו אסמכתאות לגבי העדר כושר השתכרות ולטעמו אין מניעה משילובו של החייב בשוק התעסוקה.

הנאמן התייחס לעברו של החייב וציין שעלה בידו להשתקם בשנים האחרונות.

הנאמן המליץ, בדו"ח מעודכן שהוגש ביום 19.12.2021, להורות על ביטול ההליך בשים לב לאי מיצוי כושר ההשתכרות של החייב והעדר תועלת לנושים, והמליץ, לחילופין, שהחייב יציע מתווה סביר לפירעון חלק מהחובות.

על החייב נפסקו דמי מזונות בסך של 4,000 ₪ לחודש, על ידי בית הדין הרבני האזורי בירושלים, עבור ארבעה קטינים.

בהחלטתי מיום 22.8.2021, בעניין קציבת המזונות, קבעתי כי "מעיון בבקשת הנאמן עולה שעל היחיד נפסקו דמי מזונות בסך של 4,000 ש"ח עבור ארבעת הקטינים. הכנסתו ... מהבטחת הכנסה בלבד. לטעמו של הנאמן יש לקצוב את דמי המזונות על סך של 2,800 ₪. מהטעמים שפורטו בבקשת הנאמן ומטעמים הנוגעים לאיזון הראוי בין האינטרסים של הזכאי למזונות לבין אלה של הנושים, מצאתי לנכון לקצוב את דמי המזונות על סך של 3,000 ש"ח וזאת באופן זמני עד לקבלת הנתונים מהצדדים, כאמור לעיל. תשלום דמי המזונות הקצובים יבוצע ממועד מתן הצו לפתיחת הליכים ואילך (בתקופת הליך חדלות הפירעון), בכפוף לכך שלא תחול חובת השבה על הזכאים למזונות ככל ששולמו כספים ביתר בתקופה שממועד מתן הצו לפתיחת הליכים ועד למתן ההחלטה. התשלומים יבוצעו במועד שנקבע בפסק הדין, וככל שלא נקבע עד לעשירי לחודש".

בדיון שנערך לפניי ביום 23.12.2021 התחוור כי החייב אינו נושא בתשלום דמי המזונות שנפסק בעניינו, ויש בכך כדי להסביר את החוב הניכר (בדין קדימה) למוסד לביטוח לאמי, ובכלל זה לא שילם כלל את דמי המזונות הקצובים שנפסקו בגדרו של הליך זה.

החייב טען בדיון לגבי הנסיבות הנוגעות לעברו, למצבו הרפואי, להליך השיקום שעבר, ולקשיים שהוא חווה בהליך השיקום, אך עם כל ההתחשבות בנסיבות חייו של החייב לא הוצגה לפניי אסמכתא של ממש לפיה נבצר ממנו מלהשתלב בשוק התעסוקה, להשיא את הכנסתו ולעמוד בתשלומי דמי המזונות.

החייב טען שהילדים מתגוררים עם אמם, לא חסר להם דבר, וגרושתו מקבלת תשלומי מזונות מהמוסד לביטוח לאומי, אך סבורני שאין בכוחן של טענות אלה לסייע לו בגדרו של הליך זה.

החייב אינו יכול להתנער מחובתו לשאת בתשלום דמי המזונות, בהתאם לפסק הדין וכפועל יוצא מחובתו המוסרית לזון ולכלכל את הקטינים, בשל העובדה שגרושתו נושאת בנטל הכבד הכרוך בגידולם על העלויות הניכרות הכרוכות בכך.

מעבר לכך, כל עוד החייב מצוי בהליך של חדלות פירעון המוסד לביטוח לאומי אינו יכול להעביר תשלומי מזונות לזכאים מכיוון שהחייב אינו יכול ליצור חובות חדשים כל עוד הוא שרוי בהליך. להשלמת התמונה אציין שככל שהועברו לגרושה תשלומי מזונות על ידי המוסד לביטוח לאומי בעת שהחייב היה בהליך של חדלות פירעון לא מן הנמנע שהזכאים, באמצעות הגרושה, יתבקשו להשיב למוסד לביטוח לאומי את התשלומים שהועברו אליהם בתקופה האמורה. מעבר לכך, בשים לב לפסק הדין שניתן בעניין דמי המזונות יש להחזיק את החייב כמי שיש ביכולתו לעמוד בתשלומם, ומכל מקום לא הועלתה טענה בדבר נקיטת הליך משפטי אצל הערכאה השיפוטית המוסמכת לצורך שינוי דמי המזונות.