חדידה נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

המערערת, גב' לימור חדידה, ילידת 1976, הגישה ערעור זה על החלטת ועדת עררים לאי כושר מיום 1.5.12, על פיה לא איבדה המערערת 50% מכושר השתכרותה.

על פי החלטת ועדה רפואית לעררים מיום 9.10.11, למערערת נכויות רפואיות כדלקמן: 20% בגין תגובה דכאונית, 20% בגין הגבלה בתנועות בעמוד שדרה מותני, 10% בגין כאבים במפרקים ו-30% בגין אסטמה, ובסך הכל נכות רפואית משוקללת בשיעור 55%.

בהחלטתה קבעה ועדת העררים לאי כושר כדלהלן:

"הועדה עיינה בתיק ובדחות הרפואיים והתייחסה להסכמה כי עניינה יחזור לדיון במסגרת ועדה לעררים לעניין אי כושר העבודה.

לפי התרשמות הועדה: סובלת ממספר ליקויים ביניהם אסטמה, תגובה דכאונית, כאבים במערכת השלד, מחלותיה מגבילות אותה לעבודות פיזיות קשות וחשיפה לחומרים מגרי נשימה עקב האסטמה.

התובעת כעת שוב בהריון ואינה מחפשת עבודה וכעת מקבלת הבטחת הכנסה ומזונות.

התובעת עבדה בעבר במספר עבודות אך לא החזיקה מעמד בהם, ובעבודות כגון מלצרות, מטבית, פקידות וכדומה.

לדעת הועדה:

התובעת מסוגלת לעבוד בעבודות כמו טלמרקטינג, עבודות חרושתיות קלות. קופאית, עבודות פקידות וכדומה.

לפיכך הועדה דוחה את הערעור ומאשרת את קביעת פקיד התביעות לעניין כושר ההשתכרות".

טענות המערערת בערעור הן:

בקביעת מסקנתה ועדת העררים לא התייחסה לכישורי המערערת, לנתוניה האישיים, להסטוריה התעסוקתית שלה ולהשכלתה, בניגוד להנחיות הפסיקה.

ועדת העררים לא התייחסה לחוות דעת פסיכיאטרית של ד"ר פינקלשטיין מיום 17.7.11 על פיה המערערת יכולה לעבוד בעבודה המתאימה למצבה הגופני וללא לחץ נפשי, ולא התייחסה לחוות דעת רפואית של רופא שיקום מיום 17.7.11, על פיה המערערת מוגבלת בעבודות הדורשות הרמת משקל כבד, ולא קבעה כי העבודות להן מסוגלת המערער מוגבלות בהגבלות אלה ולא התייחסה להיקף המשרה לה מסוגלת המערערת לעבוד.

לאור האמור וועדת העררים לא מילאה חובתה על פי דין להתייחס לכלל המסמכים שעמדו בפניה ולא נימקה את החלטתה כנדרש.

המשיב טוען כי ועדת העררים שמעה את המערערת, הייתה מודעת לכל ליקוייה הרפואיים, לגילה, לעברה התעסוקתי והייתה בדעה שהמערערת מסוגלת לעבוד בעבודה כגון טלמרקטינג, עבודות חרושתיות קלות, עבודת קופה ופקידות. מסקנת הוועדה מתיישבת עם עמדת רופא השיקום ועם השכלתה התיכונית, אותה סיימה במגמת פקידות ומנהל. לפיכך מדובר בהחלטה סבירה שלא נפלה בה כל טעות, ודאי לא טעות בולטת שתניע את בית הדין להתערב בהחלטתה.

לאחר שעיינתי במכלול החומר שבתיק ובטענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות מטעמיו של המשיב.

לדעתי, פרוטוקול הוועדה מצביע על כך שאין לקבל את טענות המערערת בדבר התעלמות וועדת העררים ממכלול ליקוייה ומעברה התעסוקתי של המערערת.

ועדת הערר מציינת כי היא עיינה בחוות הדעת של הרופאים המומחים שכתבו חוות דעת בעניינה, ומקובלת עלי עמדת המשיב כי סוגי העבודות שוועדת העררים קבעה כי המערערת מסוגלת לעבוד בהן, מתאימים למגבלות שצויינו בחוות הדעת הרפואיות.

כאמור, אין בסיס לטענת המערערת כי וועדת הערר לא התייחסה לעברה התעסוקתי של המערערת. וועדת הערר ציינה עבודות שונות שהמערערת עבדה בהן, ציינה כי היא לא החזיקה בהן מעמד והחלטתה מתיישבת עם המלצת הפסיכיאטר המומחה, לפיה המערער מסוגלת לעבוד בעבודה ללא לחץ נפשי, כפוף למגבלותיה הרפואיות.