חדד נ' מרדכי ואח'

פסק דין

תביעה לתשלום החזר הלוואה שנטען כי לא הוחזרה.

א. מבוא:

1.בין התובע לנתבעים (בעל ואשה) נחתם ביום 13.8.02 הסכם הלוואה לפיו הלווה התובע לנתבעים סכום של 187,000 ₪, לצורך קניית דירה אותה רכשו הנתבעים. סכום ההלוואה הועבר לנתבעים בחודש 8/02.

2.הנתבעים, מצידם, התחייבו לפרוע את ההלוואה ב- 10 תשלומים שהיו אמורים להשתלם בכל 15 לחודש, החל מיום 15.9.02.

3.עוד נכתב בהסכם ההלוואה כי הנתבעים מתחייבים לרשום הערת אזהרה על הדירה שרכשו לטובת התובע מיד עם העברת הבעלות בדירה על שמם, וזאת עד לפירעון מלוא ההלוואה.

התובע התחייב, מצידו, ע"פ האמור בהסכם, לבטל את הערת האזהרה מיד עם פירעון ההלוואה, או לחילופין לחתום בפני עו"ד שטיפלה בהסדרת הרישום, על טופס המחייב את ביטול הערת האזהרה.

4.להסכם ההלוואה צורף כנספח א' "דף תשלומים" - טבלה שבה מצויינים 12 תשלומים, כאשר בצד כל תשלום יש מקום למלא את הסכום שהוחזר, המועד בו הוחזר וליד הסכום - מקום לחתימת התובע, שאמור היה לאשר בחתימתו את קבלת הכסף בכל תשלום.

5.הנתבעים מודים בקבלת כסף ומאשרים כי היה עליהם להשיב סכום של 187,000 ₪ כאמור בהסכם ההלוואה - "אכן נטלנו הלוואה בסך 187,000 ₪ מאת המשיב תוך שסכום זה הועבר לידינו כשהוא "נקי" מגובה הריבית בגינו"-סעיף 5 לתצהיר הנתבע).

המחלוקת, אם כן, נוגעת אך ורק לעצם החזרת הכסף.

6.הנתבעים טוענים כי השיבו לתובע את מלוא הסכום שהתחייבו לגביו בהסכם ההלוואה, ולהוכחת טענתם הציגו את נספח א' להסכם – דף התשלומים, שבו מולאו כל הסכומים שהוחזרו, לצידם מועד התשלום, וחתימת התובע המאשר קבלתם.

ע"פ הרישום בדף התשלומים שהציגו הנתבעים הם סיימו להחזיר את ההלוואה, לכאורה, ביום 25/12/03, כאשר במהלך התקופה מיום 15/10/02 ועד 25/12/03 הוחזר מידי חודש סכום של 18,700 ₪ (10 תשלומים בני 18,700 כ"א). התשלום האחד עשר, ע"פ אישור התשלומים, שולם ביום 15/9/03 והיה על סך של 22,000 ₪ ואילו התשלום האחרון שהיה על סך 33,000 ₪ -הוחזר ע"פ הרישום בדף ביום 25/12/03.

7.הנתבעים לא הציגו דף תשלומים מקורי אלא העתק.

טענתו המרכזית של הנתבע היתה כי בסמוך לאחר הגשת התביעה, ולאחר שאיתר את דף התשלומים המקורי, ודאג להעביר העתק ממנו לתובע באמצעות בא כוחו, נפרץ רכבו ונגנב ממנו תיקו האישי אשר הכיל מסמכים רבים, ובכלל זה, דף התשלומים המקורי.

8.עוד טוענים הנתבעים כי לצורך החזר ההלוואה נטל הנתבע הלוואה מאחותו בסכום של 53,700 ₪, בשני חלקים: 18,700 ₪ תחילה, ו-35,000 ₪ לאחר מכן, כאשר אחותו היתה נוכחת בעת החזרת הכסף לתובע.

9.באשר ליתרת התשלומים נטען כי במהלך מספר הזדמנויות הוחזרו לתובע סכומים שונים בסדר גודל של 20,000 ₪-25,000 ₪, כאשר ב-5-6 פעמים התלווה לנתבע חברו ירון בוזגלו והיה נוכח בעת מסירת הכסף לתובע.

10.הנתבעים הוסיפו וטענו כי, בשלב מסויים במהלך החזר ההלוואה, נמסרה על ידם לתובע המחאה על סך 10,000 ₪ לצורך הבטחת ביצוע אחד מתשלומי ההלוואה (בשל איחור של מספר ימים). נטען כי ההמחאה נמסרה כהמחאת ביטחון, ברם למרות שסכום ההמחאה שולם לתובע במלואו במזומן, התובע לא החזיר את ההמחאה, ניסה להפקידה בבנק, ולאחר מכן אף פתח תיק הוצל"פ.

11.התובע מכחיש מכל וכל את קבלת הכסף, וטוען בקשר לדף אישור התשלומים כי הוא מזוייף. התובע לא הגיש חוות דעת של מומחה לזיהוי כתבי יד בענין זה ונטען כי הדבר נמנע נוכח היעדרותו של דף התשלומים המקורי.

טענתו המרכזית של התובע, מעבר לאמור לעיל, נוגעת לרישום הערת האזהרה לטובתו:

נטען כי ביום 27.7.04 (מועד מאוחר למועד בו טוענים הנתבעים כי סיימו לפרוע את ההלוואה) חתמו הנתבעים בפני עו"ד עמרן על מסמך הצהרה ואישור ממנו עולה, כי קיימת יתרת חוב מצידם למס שבח ומס רכישה, וכי על מנת לקדם את העברת רישום הבעלות בדירה שרכשו בכספי ההלוואה שנתנה להם על ידי התובע, על שמם, ועל מנת לבצע רישום הערת אזהרה לטובת התובע, כפי שנדרשו לעשות בהסכם ההלוואה, הוסכם, כי התובע ישלם עבורם את המיסים והאגרות שנותר לשלם, כולל שכ"ט עו"ד. הנתבעים התחייבו ע"פ הסכם זה להחזיר לתובע את כל המיסים והתשלומים בהם נשא לצורך כך.