חדד נ' מח'ול ואח'

החלטה

1.המבקש, החייב מספר 2 בתיק הוצל"פ 22-00573-12-2, מתנגד לביצועם של שלושה שיקים על סך 100,000 ₪ כל אחד. השיקים נמשכו על ידי ז' ה' לפקודתו של המשיב ובערבות המבקש ומועד פרעונם 30.3.09, 30.4.09 ו – 30.5.09.

למען הסר ספק, ההתנגדות שהוגשה והועברה לדיון בבית המשפט הינה מטעם המבקש בלבד למרות שכלל את מושכת השיקים, החייבת מספר 1 בתיק ההוצל"פ, בסיכומיו. אמנם הועברה לכאורה גם התנגדות החייבת 1 בצירוף בקשה להארכת מועד, אולם המבקש שהינו עורך דין במקצועו אשר ערך עבור החייבת 1 את התנגדותה לא טען לעניין זה בדיון שהתקיים בפני וממילא לא התייצבה היא לדיון או בעלה , ז.א., שתצהיר מטעמו צורף להתנגדות המבקש. לפיכך, למען הסר ספק, אני מורה על דחיית ההתנגדות מטעם החייבת מספר 1 בתיק ההוצל"פ.

2.המבקש תמך התנגדותו בתצהיר ארוך הכולל שלל טענות הנשענות על טענה עיקרית כי המשיב הינו מלווה חוץ בנקאי אשר הלווה ללקוחו, ז.א. סך של כ- 100,000 ₪ בשנת 2001 לערך. כבר מטענה זו הכוללת שתי הערכות באשר לסכום ומועד ההלוואה ניתן להיווכח כי לא מדובר בטענה אשר זכתה לפירוט מספק. מכח טענה זו נטען כי השיקים המקוריים נמשכו לפרעון לשנת 2004 וזוייף התאריך לשנת 2009. בסיכומים התחלפה הטענה לזיוף משנת 2001 לשנת 2009.

טענת הזיוף קרסה בחקירה הנגדית עת הודה המבקש כי יכול וטעה באשר למועד משיכת השיקים מאחר ונסמך על טענות ז'. המבקש לא נתן כל הסבר למכתבו מיום 20.1.09, שצורף לבקשת הביצוע הנספחת להתנגדות מטעמו, בו אישר למשיב כי הוא ערב לפרעון שלושת השיקים נשוא הבקשה.

לפיכך לא מצאתי כי למבקש זכות להתגונן בטענה כי השיקים ניתנו להבטחת פירעון הלוואה בסכום לא מוגדר שניתנה במועד עלום משנת 2001 עד 2004. למרות שלל הטענות בתצהיר נעדרת ממנו כל התייחסות למועד משיכת השיקים ומועד חתימת המבקש כערב ונוכח מכתב המבקש עצמו עולה כי נמסרו ביום 20.1.09.

3.פועל יוצא מקביעה זו הוא כי אין להדרש לטענות ההגנה הנשענות על תשלומים שבוצעו עד לשנת 2009. ממילא הטענות לפרעון לא פורטו כנדרש ונסמכו על תשלומים נטענים ללא אסמכתאות ומועדי תשלום. טענות כאמור אינן יפות אף לא לשלב בקשת רשות להתגונן מחמת העדר פירוט.

אף לטענת ההתיישנות אין בסיס נוכח העובדה כי עילת התביעה הינם שיקים שמועד פרעונם בשנת 2009, גם אם הוצגו לפרעון רק בשנת 2011. המבקש הינו ערב לשיקים, ולא מסב אשר תקופת ההתיישנות לגביו קצרה יותר. ממילא ערבות לשיק מקימה חבות אישית נפרדת ממושך השיק ולא מצאתי יסוד לטענות המבקש בענין זה.

4.הטענות בפי המבקש אשר יש בכוחן ליתן לו רשות להתגונן, ואף זאת בדוחק, נוגעות להמחאת הזכות שהעניק ז' למשיב. מדובר בהמחאת זכות מיום 19.1.09 אשר העניק ז' בשם חברה בבעלותו לטובת המשיב או חברה בבעלותו מזכויות נטענות שהיו לז' אצל סוהו בהרי יזמות והנדסה בע"מ (בהרי). מכח אותה המחאת זכות תבע המשיב את סוהו במסגרת ת"א 7846-03-11 התלוי ועומד לפני הכרעה. שם טענה סוהו כי המשיב קיבל לידיו 100,000 ₪ וויתר על יתר הטענות מכח המחאת הזכות שמחזיק.

המבקש נסמך על זכרון דברים עם המשיב , נספח ז' לבקשתו, בו אישר המשיב כי יגיש תביעה, על ידי המשיב, כנגד סוהו על סך של 300,000 ₪ מהסכום שיתבע יועבר למשיב 100,000 ₪ והיתרה לא', החייבת 1. זכרון דברים זה נערך במקביל להמחאת זכות נוספת על סך 200,000 ₪ לטובת המשיב מחברת רקטל. עוד נקבע שם כי עם חתימת ההסכם ועד לקבלת הכספים מבהרי לא ינקוט המשיב בהליכים כנגד המשיב בגין השיקים נשוא הליך זה.

עולה כי קיימת מניעות דיונית על המשיב מכח הסכם זה שתוקפו לא נשלל בחקירת המבקש. בניגוד לטענות המשיב, לא מצאתי כי האמור בהמחאות הזכות מלמד כי החוב האמיתי עמד על 100,000 ₪ בלבד, שנפרעו על ידי בהרי. דווקא האמור בהמחאות הזכות מלמד כי ז' והמשיב הודו בשיעור חוב של 300,000 ₪ וחיפשו דרכים לפרוע חיוב זה מכח המחאות הזכות. הטענה כי נפרע חלק מהחוב על ידי תשלומי רקטל לא פורטה כנדרש בבקשה ונזנחה בסיכומי המבקש.

מכל האמור לעיל עולה כי משלל טענות המבקש נותרה טענה הגנה אחת והיא כי עד למיצוי התביעה מול בהרי, מנוע היה המשיב מלנקוט הליכים כנגדו. מדובר בהגנה במישור הדיוני ובמישור המהותי רק ביחס לפרעון חלקי מטעם סוהו בסך 100,000 ₪. אין בידי לקבל הטענה כי עצם קבלת המחאת הזכות היוותה פרעון ההמחאות מאחר ונרשם במפורש כי רק עם קבלת כספים בפועל יושבו השיקים למשיב.

כמו כן אין יסוד לטענת הקיזוז. גם אם ייקבע כי המשיב ויתר לסוהו על טענות כלפיה תמורת 100,000 ₪, אין הדבר גורר נזק של 200,000 ₪ לז'. הדבר מלמד לכאורה כי לטענת סוהו כל זכויות ז' היו אותם 100,000 ₪ ואין הדבר מונע מז' לתבוע זכויותיו העודפות מסוהו.

5.לא מצאתי כי מועד הצגת השיקים לפרעון מונע את הגשתם לביצוע. יש ממש בטענות המבקש כי המשיב הינו מלווה אשר חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, התשנ"ג – 1993 (החוק), חל עליו. אין לקבל טענות המשיב כי החוק לא חל על מי שאינו עוסק במתן הלוואות מאחר ואין תנאי כאמור בחוק ואף מטענות המשיב בדבר כספים אחרים שהלווה למשיב מלמד כי אין יסוד לטענתו כי לא עוסק במתן הלוואות. יחד עם זאת, אי עמידה בהוראות החוק אינה גוררת בהכרח מחיקת התביעה והדבר יכול וישמש עילה למתן רשות להתגונן. (ראה, רע"א 2132/09 אברהם אריה נ' בס ארנון, 8.7.09).

6.מכל האמור לעיל עולה כי למרות מחדלי המשיב בעריכת הבקשה לביצוע המשיב הודה בכתב במספר מסמכים בקיומו של חוב בסך 300,000 ₪ לו ערב באופן אישי מכח ערבותו להמחאות. אין בסיס לטענות המשיב בדבר מסירת השיקים להבטחת הלוואה משנת 2001 או לזיוף השיקים.

טענת ההגנה היחידה של המשיב הינה הפרעון החלקי של בהרי והטענה הדיונית כי על לסיום ההליכים של המשיב מול בהרי מנוע הוא מלפעול לגביית השיקים. בנסיבות אחרות יכול והיה ניתן לתת רשות להתגונן בטענות אלו ללא צורך בהפקדה כספית, אולם נוכח האופן בו בחר המשיב לנהל הגנתו בדרך של העלאת טענות סרק מצאתי כי הגנתו דחוקה ומחייבת הפקדה כספית, אשר תבטיח לפחות את הוצאות ההליך.

לא נעלם מעיני כי ככל הנראה למשיב קושי כלכלי אולם למרות שלכאורה יש לו הגנה ביחס לסך של 100,000 ₪, יתרת סכום השיקים תלוי דיונית בהליכים מול בהרי והגבייה מהם. לפיכך תנאי למתן רשות להתגונן בטענות כלפיהן קבעתי כי יש סיכויי הגנה, הוא הפקדת סך של 20,000 ש"ח עד ליום 15.7.2013. בהעדר הפקדה תדחה ההתנגדות.

הוצאות הבקשה יובאו בחשבון בתום ההליכים.

ניתנה היום, ו' תמוז תשע"ג, 14 יוני 2013, בהעדר הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: