חדד נ' מדינת ישראל

פסק דין

בפניי ערעורו של מי שהורשע בבימ"ש קמא, בית משפט השלום לתעבורה בת"א-יפו (כב' סג"נ הש' ישראל ויטלסון) בעבירה על תקנה 165 (א') לת"ת, תשכ"א – 1961.

מדובר היה בברירת משפט, המערער האמין אז בחפותו, כפי שהוא מאמין בה היום, ביקש להישפט והראיות נשמעו.

בהכרעת דינו, בית משפט קמא קבע כי הוא מאמין לעדות השוטר, ועל סמך אותה עדות ועל סמך תמונות שהוצגו לו ע"י המערער, קבע את שקבע והרשיע את המערער.

זאת לדעת, תקנה 165 (א') לת"ת קובעת כעבירה נהיגה של רכב עם לוחיות זיהוי שאינן במצב תקין ונקי ואינן מותקנות באופן שניתן להבחין ברישום על גבי הלוחיות לאור היום ובמזג אוויר נאה, שמדובר ברכב ארבעה גלגלים או יותר ממרחק של 40 מטרים לפחות.

השוטר שערך את הדו"ח העיד על כך שלוחית הרישוי האחורית של רכבו של המערער הייתה מכוסה בלוחית פלסטיק שהייתה עכורה, אותה עכירות גרמה לטשטוש המספר.

המערער צילם בו ביום, כך לדבריו, את הלוחית, הצילום הוגש לביהמ"ש ואף בית משפט קמא, כפי שאני יכול לראות, קבע שאין מדובר בלוחית עם כיסוי פלסטיק נקייה לחלוטין, ולכן, בחיזוק לגרסתו של השוטר, שמהמרחק הנדרש לתקנה לא ניתן להבחין בספרות.

בכל אופן, גם מבלי שאבחן את הראיות ואת העובדות, חזקה עליי הלכתו של בית המשפט העליון, למשל בע"פ 6921/09, פלוני נ' מ"י (לא פורסם, מיום 13.09.10).

"כידוע, בכל הנוגע לבעיות שבעובדה וממצאי המהימנות לערכאה הדיונית, ממעטת ערכאת הערעור להתערב, שכן, בידיה של הערכאה הדיונית הופקדה מלאכה זו של קביעת ממצאים שבעובדה, וההתרשמות מן העדים..."

משכך, לא אוכל להתערב בהכרעת דינו של בית משפט קמא.

בית משפט קמא, באשר לגזר הדין, הוסיף על ברירת המשפט 250 ₪ בלבד, בצדק עשה זאת.

מדובר בנהג הנוהג משנת 1971, שגיליון הרשעותיו מעיד עליו שהוא נהג זהיר בדרך כלל ולא הייתה הצדקה להחמיר בעונש.

בכל אופן, הערעור נדחה.

ניתנה והודעה היום ד' חשון תשע"א, 12/10/2010 במעמד הנוכחים.

רענן בן-יוסף, שופט

הוקלד על ידי: נופר דוידי התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: