חדד נ' טופורק

החלטה

בענין : בקשה לחילוט ערבון

1. התובע הגיש לביצוע ביום 2.8.12 שטר שנמשך מחשבון הנתבע לפקודת התובע וחולל .

בד בבד עם הגשת השטר לביצוע ביקש התובע להטיל עיקולים טרם מסירת האזהרה

על זכויות הנתבע אצל כונסי נכסים שמונו לשם מכירת נכס מקרקעין השייך לנתבע ולאשתו

וכן על זכויות הנתבע באותו נכס מקרקעין .

בקשת התובע להטלת עיקולים התקבלה ע"י כב' רשמת ההוצל"פ .

2. הנתבע הגיש התנגדות ובקשה לביטול עיקולים .

לאחר שהוצגו בפני המסמכים הנדרשים , הוריתי לתובע להפקיד בקופת בית המשפט ערבון

בסך של 20,000 ₪ כתנאי להמשך תוקפם של העיקולים . הערבון הופקד ונקבע דיון במעמד

הצדדים . התובע לא התייצב לדיון והתביעה נדחתה . בקשת התובע לבטל את פסק הדין

נדחתה בהחלטתי מיום 14.2.13 .

בעקבות ההחלטה מיום 14.2.13 , חידש הנתבע את בקשתו מיום 1.1.13 לחילוט הערבון .

3. בהתאם לתקנה 371 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי ישנם שני תנאים מצטברים לחילוט ערבון –

בקשה לסעד זמני שאינה סבירה בנסיבות הענין ונזק או הוצאות שנגרמו לנתבע עקב מתן

צו העיקול . להלן אדון בשאלת התקיימותם של תנאים אלה לפי סדרם .

4. לאור האמור בהחלטתי מיום 14.2.13 יש לקבוע כי הבקשה להטלת עיקולים לא היתה סבירה

בנסיבות הענין . התובע ידע כי השטר אותו הגיש לביצוע ניתן במסגרת הלוואה חוץ בנקאית .

כיוון שהבקשה הוגשה לביצוע באמצעות עורך דין , התובע ידע או היה עליו לדעת כי מדובר

בתביעה שטרית המעוררת קושי לא מבוטל . זאת לאור הלכת בס ( רע"א 2132/09 ) במסגרתה