חדד ואח' נ' שטייסל

פסק דין

זוהי תביעה שעניינה חוזה שכירות.

לטענת התובע, ביום 16/6/08 חתם על חוזה שכירות לחנות הנמצאת בבעלות הנתבע. תקופת השכירות על פי החוזה החלה ביום 1/7/08 ועתידה הייתה להסתיים ביום 31/6/09.

לטענתו, סיכם עם הנתבע בע"פ כי החנות תימסר לו ביום 22/6/08, כשהיא תקינה. לטענתו, במעמד חתימת החוזה קיבל ממנו הנתבע מספר המחאות בגין חודשי השכירות יולי אוגוסט וספטמבר וכן הפקיד בידי הנתבע שטר חוב. לטענתו, העביר שלוש המחאות נוספות לידי הנתבע ביום 24/6/08.

התובע טוען כי ביום 22/6/08, ביקש הוא להיכנס לחנות נשואת תובענה זו, ולבצע בה שיפוצים ואולם, גילה להפתעתו כי הנתבע לא עמד בהתחייבויותיו למסור את החנות תקינה וכי המזגן בחנות היה בלתי תקין.

לטענתו, המתין עד ליום 24/6/08 על מנת שהנתבע יתקן המזגן ומשלא עשה כן, נאלץ להיכנס לחנות בעוד המזגן בלתי תקין.

ביום 1/7/08 העביר לטענתו מכתב במסירה אישית לנתבע בו התרה על הפרת החוזה מצידו ודרש פיצוי כספי בגין כך על סך 1,000 ₪. לטענתו, הנתבע הואיל לתקן המזגן רק ביום 9/7/08.

לפיכך הודיע התובע לנתבע ביום 5/8/08 בעל-פה על רצונו לסיים את תקופת השכירות בהודעה מוקדמת של ארבעה חודשי שכירות ( אשר תסתיים ביום 5/12/08 ).

בנוסף לדבריו, עשה מאמצים על מנת לאתר שוכרים חלופיים תחתיו. ואכן, ביום 13/8/08 נפגש הנתבע עם שוכרים חלופיים אליהם הפנה התובע ואולם, ביום 23/8/08 נודע לתובע כי המו"מ בין השוכרים הפוטנציאליים לבין הנתבע עלה על שרטון.

כבר באותו המועד לטענתו, ביקש הוא מן הנתבע להסדיר את העניינים ביניהם והנתבע השיבו כי ישוחח על כך עם עורך דינו ויחזיר לתובע תשובה לאחר מכן.

נוכח העובדה כי הנתבע לא יצר קשר עם התובע, נאלץ התובע לדבריו להעביר לנתבע ביום 11/9/08 מכתב במסירה ידנית, בו הודיע לנתבע שנית על סיום ההתקשרות ביניהם. לדבריו המכתב נותר בידיה של ביתו של הנתבע משסירבה אשתו לקבלו לידיה.

בנוסף שלח התובע את המכתב לעורך דינו של הנתבע, עוה"ד שמחי באמצעות הדואר האלקטרוני.

ביום 27/11/08 נאלץ התובע לשגר לדבריו מכתב נוסף בדואר רשום לנתבע ולעוה"ד שמחי, בו הודיע להם התובע פעם נוספת על הפסקת חוזה השכירות , תוך שהתובע מבקש במכתב להיפגש עם הנתבע, לשלם לו סך של 2,000 ₪ עבור שכירות לחודש דצמבר וזאת לפנים משורת הדין, ולקבל לידיו ההמחאות האחרונות שנותרו בידיו של הנתבע ואת שטר החוב.

ביום 26/11/08, הקליט התובע את השיחה שערך עם עוה"ד שמחי בה חזר על תוכן הדברים שמסר במכתבו. לטענתו, בשיחה השיב לו עוה"ד שמחי כי אין בעיה בנוגע לבקשותיו.

ביום 27/11/08, שוחח התובע עם הנתבע והקליט את השיחה. בשיחה הפנה אותו הנתבע לעוה"ד שמחי. בנוסף לטענתו הובהר בשיחה כי הנתבע קיבל לידיו את מכתבו של התובע מיום 11/9/08.

לטענת התובע, ביום 1/12/08, על אף הודעותיו הרבות לנתבע, פרע הנתבע המחאה בסך 4,000 ₪ בגין דמי שכירות לחודשים דצמבר- ינואר. ביום 23/12/08, פנתה עוה"ד סגור מטעם התובע לנתבע בכתב, בדואר רשום, וביקשה מהנתבע להחזיר לתובע הסך האמור.

בכתב תשובתו לכתב התביעה שכנגד שהגיש הנתבע מוסיף התובע וטוען כי ביום 19/3/09, לאחר מאמצים רבים מצידו, התקיימה בחנות נשואת התובענה פגישה בה נכחו התובע, עורכת דינו, עוה"ד סגור והנתבע. לדבריו, בפגישה זו הגיעו הצדדים להסכמות ביניהם. ואולם, משביקשה עוה"ד סגור מהנתבע את אישורו בכתב להסכמות שהושגו בין הצדדים, התעלם הנתבע מפניותיה.

לטענת הנתבע, התובע גרם לנזקים חמורים בחנות וביניהם: הורדת קיר, הריסת הקרמיקות ונזקים נוספים.

לדבריו, לא היה בין הצדדים כל סיכום בעל-פה בנוגע למועד כניסתו של התובע לחנות, וכל שסוכם היה בהתאם לדברים עליהם הוסכם בחוזה.

לטענתו, התובע שכר את החנות במצב בה ראה ובדק אותה במועד חתימת החוזה. וכי המזגן נמסר לתובע כשהוא תקין . בנוסף טוען הנתבע לעניין זה, בסעיף 15 לכתב הגנתו כי הגם שהמזגן נמסר לתובע כשהוא תקין ביום 1/7/09 הרי שהתובע גרם נזק למזגן בעצמו, בשימוש בלתי תקין מצידו, ולכן נאלץ הנתבע לתקן בשנית את המזגן ביום 9/7/08.