חדד ואח' נ' צימרמן ואח'

פסק דין

הנתבעים שכרו מן התובע דירה למגורים.

בסעיף 4 לחוזה השכירות נקבע:

"...ולמוסרה למשכיר כשהיא פנויה מכל אדם וחפץ פרט לחפצים המפורטים ברשימה המצורפת להסכם זה כחלק בלתי נפרד ממנו במצב תקין וטוב ולאחר סיוד הדירה".

אין חולק כי הנתבעים פינו את הדירה.

התובע תובע בגין הוצאות שהוציא לצורך סיוד הדירה ובגין הזמן שנדרש לשם שכירת בעל המקצוע והצביעה ובשל כך לא הושכרה הדירה בפרק זמן זה.

בכתב התביעה נטען כי הנתבעים פינו את הדירה כשהיא אינה מסויידת ו/או אינה מסויידת באופן ראוי וסביר המאפשר את השכרתה לאחר.

מעדויות הצדדים עולה כי הנתבעים ביקשו לסייד את הדירה בכוחות עצמם על ידי אביו של הנתבע אשר העיד כי הינו בעל ניסיון רב בצביעה.

כמו כן, ברי כי בתחילה הסכים התובע לכך שאביו של הנתבע יצבע את הדירה, אך לאחר מכן עמד על כך שייחתם הסכם צביעה או לחילופין תבוצע הצביעה על ידי בעל מקצוע.

מהתמונות שהוצגו ומדברי הצדדים עולה כי אביו של הנתבע אף החל במלאכת הצביעה.

בסעיף 4 להסכם לא נקבע כי הסיוד יבוצע על ידי צבע מומחה.

לפיכך, לא היתה כל מניעה מסיוד ו/או צביעה על ידי הנתבעים עצמם או מי מטעמם, על אחת כמה וכמה על ידי אדם בעל ניסיון רב. אלא שבשל דרישת התובע לערוך הסכם צביעה לא התאפשר לנתבעים להשלים את המלאכה.

מכאן שהנתבעים מילאו את חובתם, אך פעולתם סוכלה על ידי התובע.

אשר על כן, אני מורה על דחיית התביעה.

יצוין כי התובע לא קיבל את כתב ההגנה לכתב התביעה שכנגד, ולפיכך לא יכול היה להתגונן בפני כתב התביעה שכנגד.

אף אחד מן הצדדים לא ביקש לדחות את הדיון.

אשר על כן, אני דוחה גם את התביעה שכנגד.

כל צד יישא בהוצאותיו.

הנתבע יחזיר לתובע את המפתח לאלתר.

לאחר שבית המשפט קבע שהמפתחות יוחזרו, הוחזרו המפתחות באולם בית המשפט.