חדד ואח' נ' פדידה ואח'

החלטה

המבקשים מכרו למשיבים דירה צמודת קרקע בשכונת שפירא באופקים בשטח של כ- 190 מ"ר בסכום כולל של 1,200,000 ₪. עקב ליקויי בנייה שנתגלו בדירה הנ"ל תבעו המשיבים את המבקשים בבימ"ש השלום באשדוד בעילה כספית (סכום התובענה 311,695 ₪)

להוכחת ליקויי הבנייה צירפו המשיבים (התובעים) לכתב התביעה חוות דעת מומחה. בחוות הדעת פורטו כלל הליקויים בדירה (באריחי החיפוי, בריצוף, טיח וצבע, אינסטלציה, אלומיניום, איטום, חשמל, מסגרות, נגרות, גג ורעפים), ועלויות התיקון.

חוות דעת נגדית מטעם המבקשים (הנתבעים) הוגשה ביום 5/3/12.

בישיבת קד"מ מיום 18/6/12, הסכימו ב"כ הצדדים למינוי מומחה מטעם בית המשפט. בהחלטת המינוי נקבע (ע"י כב' השופט ע' כפכפי), כי הצדדים ימציאו למומחה את חוות הדעת מטעמם וכתבי הטענות, וכי המומחה יחווה דעתו "בשאלת מקור ליקויי הרטיבות, אופן תיקונם, עלות תיקון הליקויים כאמור בחוות דעת הצדדים".

בהמשך, נותב התיק לשמיעה בפני כב' השופט ע' כהן.

על רקע דרישת המומחה לתשלום שכר טרחה גבוה הסכימו הצדדים כי המומחה שמונה – מיכאל מרטון – יוחלף.

לאור זאת, מינה בימ"ש קמא ( ביום 19/10/12) את המהנדס ושמאי המקרקעין ה"ה צבי רון. בהחלטת המינוי הנוספת קבע בימ"ש, כי "המומחה יקבל מב"כ הצדדים את כל כתבי הטענות על נספחיהם, לרבות חוות דעת המומחים מטעמם, יבקר בדירה בתיאום עם ב"כ הצדדים, יעבור על פרטי הליקויים ואי ההתאמות הנטענים בכתב התביעה של התובעים ונספחיו בלבד (להלן"הפגמים") ויקבע מהם הפגמים, אם בכלל, המצויים בדירה".

בשלב זה, הסב המומחה – צבי רון – את תשומת לב ב"כ הצדדים לשוני שבין שתי החלטות המינוי ודרש הבהרתם להיקף חוות הדעת הנדרשת ממנו. לדברי המבקשים, במענה לפנייה זו של המומחה, שלח ב"כ המשיבים מכתב אשר נערך בתיאום עימו ובו הוסכם כי הבדיקה תתבצע בהיקף שנקבע בהחלטת המינוי הראשונה (נספח ג' לבקשה). חרף זאת, הוברר למבקשים בדיעבד כי פרט לליקויי הרטיבות בדק המומחה ליקויים נוספים שנטענו בכתב התביעה.

נוכח השתלשלות זו הציע המומחה לפנות בבקשת הבהרה לבית המשפט. טרם הגשת בקשת הבהרה כאמור, פנה ב"כ המשיבים לבימ"ש קמא כי יורה למומחה להתייחס למלוא הליקויים שבכתב התביעה ונספחיה.

בימ"ש קמא בהחלטה מיום 25/4/13 נעתר לבקשה וקבע: "המומחה מתבקש להתייחס לכל הליקויים הנטענים בכתב התביעה של התובעים, על נספחיו לרבות חוות הדעת מטעם התובעים".

ביום 28/4/13 הוגשה תגובת המבקשים לבקשת המשיבים לעניין חוות הדעת. באותה תגובה נטען כי בנסיבות שנוצרו – הפערים בין החלטות המינוי – נעלה מספק כי על המומחה להידרש לליקויי הרטיבות בלבד.

ביום 28/4/13 דחה בימ"ש קמא את בקשת המבקשים. בימ"ש קמא ציין באותה החלטה כי אומנם לא היה

מודע להחלטת המינוי הראשונה, אך יחד עם זאת, ולאור המועד בו הוגשה הבקשה (לאחר החלטת המינוי השנייה), יש לבכר קידום בירור התובענה לגופה, מבלי להגביל את חוות דעת המומחה לחלק מהמחלוקות.

עוד הוסיף בימ"ש "אם עיקר המחלוקת היא בקשר לרטיבות, תימצא לכך תשובה בחוות הדעת, אך לא יהיה צורך לבקש חוו"ד משלימה בקשר ליתר הליקויים".

כנגד החלטה זו פנה ב"כ הנתבעים בבקשה לביהמ"ש קמא ל"עיון חוזר".

בימ"ש קמא בהחלטה מיום 12/5/13 דחה את הבקשה לעיון חוזר וקבע: "מאחר וקיימת מחלוקת עובדתית בין הצדדים ביחס להסדר שהיה, אם היה, בין הצדדים בעניין היקף חוות הדעת ומאחר ובית המשפט יזדקק לחוות הדעת על מנת להכריע בתביעה , אין שינוי בהחלטתי מיום 28/4/13. היה והנתבעים טוענים שקיים הסדר על פיו ויתור התובעים על חלק מעילות התביעה, יעלו הם את טענתם בקדם המשפט הקרוב .....".

כנגד החלטה זו עותרים המבקשים למתן רשות לערער.

בד בבד, עם הגשת הבקשה לרשות ערעור, עתרו המבקשים לעיכוב ביצוע החלטת בימ"ש קמא לעניין היקף חוות הדעת.

תמצית טענת המבקשים הינה כי החלטת המינוי הנוספת, חורגת מד' אמותיה של ההחלטה הראשונה – וכזאת לא ייעשה.