חדד ואח' נ' בידאני ואח'

החלטה

מונחת בפני מחלוקת שהתעוררה בעניינו של נושה מובטח, אשר מכתבי הטענות עולה כי הגיש תביעת חוב כנגד חייב פושט רגל על מלוא סכום החוב, וזאת בלא שטרח תחילה לציין כי הוא מחזיק בבטוחה בדמות נכס מקרקעין. בתגובתו, טוען הנושה המובטח כי ממילא הנכס משועבד שווה בשווה גם עבור חובותיו של חייב נוסף, שאיננו חלק מתיק פשיטת הרגל.

עיינתי בטענות הצדדים ומצאתי כי עמדת כונס הנכסים הרשמי היא זו המשקפת את הדין החל, וזאת באשר היא הולמת את אשר קבע מחוקק המשנה במפורש בסימן ד' לתקנות פשיטת הרגל. זאת, כולל ובעיקר תקנה 90 אשר קובעת את הסנקציה עבור נושה מובטח אשר לא דיווח במסגרת תביעת חובו על הבטוחה שבידיו מחד גיסא, והגיש תביעת חוב על מלוא הסכום מאידך גיסא. בהקשר זה, הרי שהדין אינו נראה כתומך בסנקציה מרחיקת הלכת שהציע המנהל המיוחד, שעניינה הפקעת הבטוחה מן הנושה המובטח. נהפוך הוא; הסנקציה שמשית הדין דווקא "הולכת לכיוון המנוגד", מתעלת את הנושה המובטח למימוש הבטוחה, תוך שלילת זכותו להשתתף בחלוקת דיבידנדים מנכסים אחרים של החייב.

אעיר, כי פתרון זה עולה אף בקנה אחד עם ההבדל במדרג הזכויות בין הזכות הקניינית בה אוחז הנושה המובטח כלפי הבטוחה, לבין הזכות האובליגטורית בלבד בה הוא מחזיק לגבי נכסים אחרים של החייב שאינם משועבדים. זאת ועוד; אף המחדל אשר בגינו מופעלת תקנה 90, הינו מחדל הנוגע בעיקרו לאורח ההתנהלות מול בעל התפקיד בעניין תביעת החוב, וזאת להבדיל מעניינים הנוגעים במישרין למימוש הבטוחה. אי לכך, אני מקבלת את עמדת כונס הנכסים הרשמי, המבוססת על תקנה 90 לתקנות פשיטת הרגל; יוצא, כי דין הבקשה להתקבל באורח חלקי, במובן זה כי הנושה המובטח יוכל להמשיך בהליכי המימוש בהוצאה לפועל, בכפוף לפיקוח המנהל המיוחד וכונס הנכסים הרשמי, וזאת בהתאם לכללים נשוא פסק הדין בפש"ר 466/93 גרבש נ' שלף. מאידך גיסא, הרי שמעבר לסכום שיתקבל מן המימוש דלעיל, לא יהיה הנושה המובטח זכאי לחזור אל קופת פשיטת הרגל בדרך של תביעת חוב, הכל כאמור בהחלטתי זו ובתגובת כונס הנכסים הרשמי והמובאות המצוטטות בה.בנסיבות המקרה, אין צו להוצאות.המזכירות תודיע לצדדים את החלטתי.

ניתנה היום, כ"ב אב תשע"ג, 29 יולי 2013, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: