חדאד נ' ווכניש

פסק דין

1.ביום 15.6.2010, התובע חתם על חוזה שכירות עם הנתבע, לפיו שכר התובע דירה מאת הנתבע לתקופה של שנה + אופציה לעוד שנה. דמי השכירות החודשי היו 2,000 ₪ לחודש ובמעמד חתימת החוזה, התובע שילם 22,000 ₪ לכסוי דמי שכירות ל 10 חודשים.

לאחר חתימת החוזה, נודע לתובע מהשכנים שהתובע חילק דירה אחת ל 4 יחידות ללא אישור בניה והפר הפרות גסות חוקי תכנון ובניה – והדירה שהושכרה לתובע כפוף לצו הריסה מהשרות המקומית.

כמו כן, ניתן צו על ידי המפקח על בתים משותפים שעל הנתבע להחזיר את המצב לקדמותו.

דברים אלה, גילה התובע מהשכנים ולטענתו הנתבע הסתיר אותם ממנו. לאור המצב הזה התובע לא נכנס כלל לגור בדירה, אלא חפש דירה אחרת בדמי שכירות של 2,300 ₪.

לטענת התובע, בסעיף 11 של כתב התביעה, הוא פנה לנתבע להחזיר לו את כספו אך הנתבע לא החזיר לו דבר.

2.על סמך העובדות האמורות, התובע עותר להחזר של 22,000 ₪ ועוד 8,000 ₪ עבור הוצאות ועוגמת נפש.

התובע צירף לכתב תביעתו, העתק מפסק דין של המפקח מיום 17.5.01 קרי חודש לפני חתימת החוזה בין בעלי הדין. עיון בפסק הדין מגלה שאכן הנתבע ביצע פיצול של דירה אחת ל 4 דירות ללא היתר חוקי, ניתן לו הוראה חד משמעית להחזיר את המצב לקדמותו.

כמו כן, וועדה המקומית לתכנון ובניה של בני ברק הוציא נגדו צו מנהלי להפסקת העבודות.

3.הנתבע טוען, שעד הגשת התביעה לא ידע כלל שהתובע לא מתגורר בדירה. לכן התובע לא פנה אליו כלל לקבל את כספו בחזרה או להתלונן על הפרת חוזה השכירות. התובע ראה את הדירה וחתם על החוזה ואם היו לו בעיות כלשהן היה חייב לפנות לנתבע. עובדה שניתן פסק דין וצו המנהלי לא אסר על הנתבע מלהשכיר את הדירה.

4.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, החלטתי לקבל את התביעה באופן חלקי ולהלן הנימוקים:

1.לו הנתבע היה מגלה לתובע את המצב התיכוני הלקוי של הדירה, אין ספק שהתובע לא היה חותם על חוזה השכירות, אי גילוי העובדות המהותיות על ידי הנתבע מהווה הפרה יסודית של החוזה והייתה זכותו של התובע לבטל את החוזה. כל עוד שהנתבע לא קיים את צו המפקח לגבי הדירות שאותן בנה, היה אסור לנתבע להשכיר את הדירות כלל וכלל.

2.לא ברור מדברי התובע מתי הוא נתן הודעה לנתבע שאין הוא מתכוון לגור בדירה היה עליו לתת הודעה בכתב. אין כל ראיה שכך עשה.

3.זכותו של התובע לקבל את דמי השכירות בחזרה מלבד חודש אחד מכיוון שלא נתן הודעה בכתב.

4.לא מצאתי מקום לפצות את התובע עבור עוגמת נפש.

אשר על כן, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע 20,000 ₪ ועוד 750 ₪ הוצאות הדיון.

הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית על פי חוק, החל מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, כ"ו אייר תשע"א, 30 מאי 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: