חדאד ואח' נ' מחאמיד ואח'

פסק דין

תיק זה הינו, למעשה, גלגולו של תיק אזרחי "ישן", אשר לו ניתן מספר סידורי חדש, עם מעבר המערכת למערכת "נט-המשפט", וכפי שיפורט להלן.

פס"ד משלים זה ניתן בהתאם להחלטתו של כבוד ביהמ"ש המחוזי (כבוד השופטים: סגן הנשיא י.גריל, ע.גרשון ו-י.וילנר), ב-ע"א 576/08 ו-ע"א 573/08 שניתן ביום 10.11.09.

המדובר בערעורים, אשר הוגשו על פס"ד של כבוד סגן הנשיא (דאז), השופטת אביטל בית נר בת"א 5522/02.

בפס"ד של כב' השופטת בית נר, נאמר: "...למעשה מהות התביעה שבפניי היא לבצע שינוי בהצמדה ובתשריט... לאור זאת, אינני מורה על פירוק השיתוף כמבוקש, ועל התובעים לפנות בעניין זה למפקח על רישום בתים משותפים."

דהיינו, השופטת בית נר, הגם שמינתה מומחה בתיק זה והחלה למעשה לדון בתיק לגופו של עניין, סברה בסופו של דבר, כי אין לה סמכות עניינית לטפל בתיק והפנתה את הצדדים בפס"ד למפקח על רישום הבתים המשותפים.

בפס"ד של ביהמ"ש שלערעור אשר הפך בין השאר את פס"ד של השופטת בית נר נקבע כדלקמן:

"הערעור בע"א 576/08 מתקבל, במובן זה שביהמ"ש קמא מוסמך לדון באופן פירוק השיתוף בחצר נשוא סעיף 10 של פס"ד של כב' השופט רניאל.

מובהר שההליכים שהתקיימו בביהמ"ש השלום עד למתן פס"ד נשוא הערעור יעמדו בעינם לרבות חוו"ד של המומחה אמיר טאנוס..."

הנה כי כן, ביהמ"ש המחוזי קיבל את הערעור בכל הנוגע לעניין פירוק השיתוף בחצר, קבע כי לביהמ"ש השלום הסמכות ליתן צו כמבוקש כאמור, והחזיר למעשה את התיק להשלמת הליך זה לביהמ"ש השלום.

בין לבין, פרשה כב' סגנית הנשיא מכהונתה, ותיק זה הועבר לידי לשם השלמת פסק הדין.

אלא שממועד החזרת התיק לביהמ"ש השלום ועד עתה, הוגשו על ידי הנתבעים בקשות מבקשות שונות, אשר הביאו אף לסרבולו במידת מה של ניהול ההליך בפניי, הליך שנועד מלכתחילה להשלמת פסק דין ותו לא.

לעניינו, שתי בקשות הינן בעלות משקל משמעותי.

האחת, בקשת הנתבעים מס' 7-10 לפסיקת הוצאות משפט לטובתם מיום 11.04.2010, ותגובת התובעים מיום 18.4.2010.יש לציין, כי נתבעים אלו נוספו להליך על פי החלטתה של כב' סגנית הנשיא בית נר כעולה מפרוטוקול הדיון מיום 16.5.2005, ומהחלטה נוספת בעניין תיקון כתב התביעה מיום 29.5.2005. ביום 12.4.2010 נמחקה התביעה כנגד נתבעים אלה, בפסק דיני, ובהסכמה של הצדדים. מכל מקום אתייחס לבקשה זו לפסיקת הוצאות הנתבעים 7-10 בסיומה של הכרעתי בפס"ד זה, ובמסגרת ההחלטה על הוצאות המשפט.

הבקשה האחרת, הינה בקשתם של הנתבעים 1 ו-2 לפסילת מומחה ביהמ"ש בהליך מיום 17.10.2010, כאשר לבקשה זו הוגשה תגובת התובעים ביום 18.10.2010.

ביום 24.11.2010 נערכו סיכומים בע"פ בתיק, על ידי ב"כ התובעים וב"כ הנתבעים 1-2 שהינם למעשה הצדדים הרלוונטיים היחידים בתיק זה, ובמהלכם שמעתי את התייחסותם של שני הצדדים למכלול העניינים התלויים ועומדים להכרעתי.

הבקשה לפסילת המומחה טאנוס מנומקת בכך שהמומחה ביצע עבודות פרטיות עבור התובעים, ואף ייצג אותם בוועדה לתכנון ובניה.

בתגובת התובעים מיום 18.10.2010, עמדו התובעים, הן על השיהוי העצום במועד הגשת הבקשה לפסילה והן על האיחור הניכר בהגשתה. כבר כעת אציין, כי מצאתי טעם רב בתגובה זו, שאף שהיא פרוצדוראלית-לכאורה, הרי שמאחוריה עומדת טענה לשימוש לרעה בהליכי משפט, לא הייתה שום הצדקה להשהות משך חודשים ארוכים את הגשת הבקשה, עד לערב דיון זה.

גם לגופן של הטענות מקובל עליי הנטען בתגובת המשיבים, התובעים, לפיה שירותי המומחה טאנוס נשכרו לאחר הגשת חוות דעתו נשוא ענייננו, ומתוך רצון להיעזר במומחה המכיר את השטח, לייעל את ההליך ולהוזיל עלויות. מכל מקום, כעולה מתגובת התובעים, אמורים היו הנתבעים לדעת היטב על עבודתו של טאנוס זמן רב טרם הגשת הבקשה, ומשלא אמרו דבר בעניין הרי שיש בכך לשמש לרעתם.

לא מצאתי כל מקום להיעתר לבקשה לפסילת חוות דעתו של המומחה טאנוס ועמדתי זו מהווה השלמה להחלטתי הקצרה יותר שניתנה בבקשה לפסילתו של המומחה טאנוס שנדחתה על ידי עוד טרם מתן פס"ד ויש לראות אותה כחלק אינטגראלי מפס"ד.