חגירה נ' מדינת ישראל

פסק דין

ערעור על גזר דינו של בית משפט לתעבורה בת"א-יפו [כב' השופטת נועה פראג-לבוא], אשר הרשיע את המערער עפ"י הודאתו בעבירה של אי-מתן אפשרות לתת להולך רגל לחצות בבטחה מעבר חציה וגרימת תאונת דרכים, מתבטא בעבירות לפי סעיפים 62(2) ו-38(2) לפקודת התעבורה ו-67 א' לתקנות התעבורה.

המערער, בתחילה, כפר במיוחס לו, אך לאחר שמיעת שתי עדויות, ביקש לחזור מהכפירה והורשע עפ"י הודאתו, באישור בית המשפט. עסקינן בנהג הנוהג משנת 1992, לחובתו 13 הרשעות בדין. בית משפט קמא, בהתחשב בנסיבות המעשה ועברו של המערער, גזר לו עונשים שונים, בהם קנס של 3,000 ₪ לתשלום בעשרה תשלומים, פסילה מותנית ובעיקר ועל כך הערעור, פסילה בפועל לחמישה חודשים.

על כך הערעור.

עסקינן בתאונת דרכים שנגרמה על מעבר חצייה, שהינו מבצרם של הולכי הרגל. הולכי הרגל, במקרה זה, שנפגעו בתאונה, אם כי לא פגיעות קשות, הינם שלושה ילדים, בהם תינוק כבן שנה וחצי, וגם האחרים לא גדולים בהרבה.

ההלכה היא, שאין ערכאת הערעור מתערב בענישה המוטלת ע"י הערכאה הדיונית, אלא כאשר האחרונה סוטה בצורה ניכרת מהעונש הראוי ובכך טועה טעות של ממש. גם אם אומר שעסקינן בענישה מחמירה, והנני סבור שכך, בהינתן עונש פסילת המינימום, שלושה חודשים, עדיין אסור לה לערכאת הערעור להתערב, בנסיבות מקרה זה, ולכן, עם כל הצער שבדבר, הערעור נדחה.

הנני מבהיר למערער שאם לא הפקיד את רישיונו עד עתה, חובתו להפקיד את רישיונו ואסור לו לנהוג.

ניתנה והודעה היום ח' תמוז תשע"ב, 28/06/2012 במעמד הנוכחים.

רענן בן-יוסף, שופט

הוקלד על ידי: נופר דוידי התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: