חגאג נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.הוועדה הרפואית לעררים בהחלטתה מיום 12.9.12 קבעה שאין החמרה במצבו של המערער בגין פגיעה בעבודה מיום 14.7.09.

2.הוועדה התכנסה מכח פסק דין בתיק ב"ל 17146-04-12 מיום 19.6.12 בו נתתי תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים ולפיה:-

"עניינו של המערער יוחזר אל הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) על מנת שתתייחס התייחסות עניינית ומנומקת למכתבו של פרופ' עטר מיום 03/05/11 ולחוות דעתו של ד"ר לוזון מיום 03/09/11. המערער יוזמן בפני הוועדה ויטען טענותיו בעניינים אלו.

החלטת הוועדה תהיה מפורטת ומנומקת."

3.המערער טוען שהוועדה הרפואית לא פעלה על פי פסק הדין ולא התייחסה כראוי לאמור בחוות הדעת של ד"ר לוזון ופרופ' עטר וכן לא התייחסה כראוי למכתב של ד"ר ששון מיום 13.3.12. לאור זאת מבקש המערער לבטל את החלטת הוועדה.

4.ב"כ המשיב טוענת כי הוועדה פעלה על פי פסק הדין מכוחו התכנסה, הקשיבה לטענות המערער ורשמה אותן בפרוטוקול. הוועדה הסתמכה על מסמכים מתיקו הרפואי של המערער והתבססה על קביעה חלוטה של הוועדה בדבר העדר קשר סיבתי בין התאונה לבין פגיעה בגב התחתון.

ב"כ המשיב טוענת כי הוועדה התייחסה כראוי לחוות הדעת להן נדרשה להתייחס ולכן לא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה ודין הערעור להידחות.

5.במסגרת סמכותו של בית הדין לדון ב"שאלה משפטית" בלבד בוחן בית הדין, האם טעתה הועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, פעלה משיקולים זרים, או התעלמה מהוראה המחייבת אותה. (עב"ל(ארצי) 10014/98 יצחק הוד-המל"ל, פד"ע לד 213). משהוחזר עניינו של המערער על ידי בית הדין לועדה לעררים בצירוף הוראות, על הועדה להתייחס אך ורק לאמור בהחלטת בית הדין, ואל לה לועדה להתייחס לנושאים שלא פורטו באותה החלטה (דב"ע נא 29-0 מנחם פרנקל נ' המל"ל פד"ע כד 160).

6.הוועדה הרפואית שמעה את המערער כתבה בפרק תלונות הנפגע מפי הנפגע:-

"הייתי בבית הדין לעבודה, והתיק הוחזר לוועדה כדי שתתייחס לחוו"ד ד"ר לוזון, וכן למכתב הרפואי של פרופ' דן עטר, וכן אני מציג מכתב רפואי מד"ר ששון מ- 13.3.12 לגבי עבר רפואי בשנת 2008 נפגעתי בגב התחתון מנפילה מכיסא, אך לא היתה לי שום מגבלה בתאונה מ-2008 וחזרתי בזמנו לעבודה ולא הגשתי ועדה רפואית לתאונה הקודמת ורק מאז התאונה מ-7/09 אני סובל מהגב התחתון."

הוועדה כתבה בפרק הסיכום והמסקנות:-

"הוועדה עיינה בפס"ד של ביה"ד לעבודה מתאריך 19.6.12, וכן שמעה את התובע, וכן עיינה בבדיקת ה- MRI של ע"ש מותני מ – 12.1.11, הוועדה מציינת שהתובע סובל מכאבי גב תחתון משנת 1997, וכן עבר CT בע"ש מותני ב- 18.8.97 עם שינויים ניווניים קלים בגב התחתון המשיך לסבול מכאבי גב תחתון עד סמוך לתאונה הנידונה ובחישוב האחרון לפני הנידונה מתאריך 30.6.09 – שבועיים טרם התאונה הנידונה, צוין הגבלה בתנועהות ע"ש מותני והופנה ל-CT וקיבל משככי כאבים וזריקות סטרואידים. התובע נסדק בועדת ערר מ- 7.10.10 שקבעה שלא נותרה נכותה הקשורה לתאונה הנידונה מבחינת גב תחתון. וגם ציינה שמקבלת מסקנות הוועדה מדרג I מ- 1.8.10 שקבעה שמדובר על אירוע זמני וחולף וההפרעות בגב תחתון קשורות לתהליך ניווני שקדם לתאונה הנידונה. החלטה זו הינה החלטה חלוטה.

המצב כיום, הוא מצב של החמרה בכאבים עקב החמרה בתהליך הניווני בגב התחתון שהיה טרם התאונה והמשיך גם לאחריה. לכן הוועדה הנוכחית קבעה שאין קשר סיבתי בין ההחמרה האחרונה לתאונה הנידונה, כי מדובר במהלך טיפוסי של מחלה ניוונית של תקופות שיפור והחמרה.

הוועדה עיינה בחוות הדעת של פרופ' דן עטר מ- 3.5.11 וכן של ד"ר לוזון מ- 3.9.11 ואיננה מקבלת את מסקנותיהם שהתאונה גרמה להתפחות המחלה הזו בגב התחתון, כי לפי ההסברים שניתנו ופורטו לעיל מדובר בהתפתחות של מחלה ניוונית שהיתה טרם התאונה הנידונה, ולכן אין נכות בגב התחתון כתוצאה מהתאונה הנידונה, ואין החמרה הקשורה לתאונה הנידונה."

7.ד"ר לוזון כתב בחוות דעתו:-

"ירחמיאל חג'ג' סובל מכאבי גן תחתון ממושכים מאז תאונת העבודה ב-04-07-09 עם החמרה ניכרת בשנים האחרונות.

מאז ולמרות הטיפולים והפיזיותרפיה שעבר נשאר ירחמיאל חג'ג' מוגבל ניכר מבחינה מוטורית – אינו יכול ללכת מעבר לקברת דרך קצרה, אינו יכול לשהות בעמידה או ישיבה זמן ממושך מבלי לחוש בכאבים, מוגבל מאוד מבחינה מוטורית. מצב זה החמיר בשנה האחרונה והסימנים הן האובייקטיבים המסתמכים על בדיקות קליניות חוזרות ועל בדיקות עזר מעידים על החמרה גדלה והולכת. לציין בעניין זה גם את הרגישות הרבה בהנעה פסיבית של הכפיים התחתונות.

הממצאים האובייקטיבים בבדיקות העזר תומכים הן בתלונותיו והן בממצאים הקליניים. לגבי הכיפוף קדימה – מדובר בפוזיציה אנטלגית.

אמנם נקבעה כבר ב-2008 פריצת דיסק עם לחץ שורשי אך הביטוי הקליני לא היה מהותי ולא גרם לקושי כל גדול בתפקוד היומיומי. אין ספק שהרמת משא כבד על רקע של פריצת דיסק ידועה גרמה להחמרה ניכרת ולחץ משני על שורשים התחתונים של ע"ש התחתון. כך שמוגבלותו הנוכחית נובעת ישירות מחבלה הגבית האחרונה, כאשר החבלה השורשית הקודמת מהווה רקע "נוח" להתפתחות המחלה הדיסקאלית העכשיוית קביעתו של ד"ר אוחנה על הצורך בניתוח כריתת הדיסק מצביעה בבירור על חמרת התהליך. כך שהקשר סיבה – תוצאה מתקיים במקרה זה.