- דיני חוזים
- מומחים לדין הזר
- ייפוי כוח מתמשך
- משפט מסחרי
- הדין האמריקאי
- דיני תעופה
- מטבעות דיגיטליים
- אשרות עבודה
- דין סין (China Law)
- דיני עבודה
- תביעות ביטוח ונזקי רכוש
- פלילי
- מקרקעין ונדל"ן
- דיני צרכנות ותיירות
- קניין רוחני
- דיני משפחה
- דיני חברות
- הוצאה לפועל
- רשלנות רפואית
- נזקי גוף ותאונות
- תקשורת ואינטרנט
- מיסים
- תעבורה
- חוקתי ומנהלי
- גישור ובוררויות
- צבא ומשרד הבטחון
- ביטוח לאומי
- תמ"א 38
- פשיטת רגל
- תביעות ייצוגיות
- לשון הרע
- דיני ספורט
- אזרחויות ואשרות
- אזרחות זרה ודרכון זר
- ירושות וצוואות
- נוטריון
חג'ג' נ' ממן ואח'
|
ת"ק בית משפט לתביעות קטנות באר שבע |
22699-02-13
4.5.2013 |
|
בפני : גד גדעון |
|
| - נגד - | |
|---|---|
|
: ירדנה חג'ג' |
: 1. ענבר ממן 2. אליהו איפרח |
| פסק-דין | |
פסק דין
1.זהו פסק דין בתביעה לתשלום פיצויים, עבור נזקים שנגרמו לתובעת לטענתה, עקב הפרת חוזה שכירות שנכרת בין הצדדים, ע"י הנתבעת מס' 1. הנתבע מס' 2, נתבע כערב לחיובי הנתבעת מס' 2, ע"פ ההסכם. הוחלט לקבל את התביעה נגד הנתבעת באופן חלקי, ולדחות את התביעה נגד הנתבע. להלן הנימוקים.
2.ביום 11.1.12, נכרת בין התובעת והנתבעת, הסכם שכירות ביחס לדירה בערד. ההסכם נערך ע"ג טופס מודפס, כאשר פרטים שונים מולאו ונוספו בכתב יד, ע"ג הטופס.
הנתבע חתם על הטופס כ"ערב לשכירות".
תקופת השכירות המוסכמת הייתה 12 חודשים, מיום 15.1.12, עם סעיף ברירה (אופציה), אשר במסגרתו הועמדה לנתבעת, הזכות להאריך את תקופת השכירות, בשנה אחת נוספת. עם זאת, בסעיף 16.ב להסכם, ניתנה לתובעת הזכות לסיים את השכירות, מקום שתזקק לדירה לצרכיה, או שתחפוץ למכרה, בהתראה של חודשיים מראש לנתבעת.
בסעיף 14 להסכם הותנה, כי מקום שהנתבעת לא תפנה את הדירה, במועד סיום תקופת השכירות, יהא עליה לשלם לתובעת, פיצוי מוסכם בסך 25 דולר ארה"ב, בגין כל יום של איחור בפינוי.
3.לטענת התובעת, כחצי שנה טרם סיום תקופת השכירות המקורית, הודיעה היא לנתבעת, כי עליה יהא לפנות את הדירה בתום שנת השכירות, ביום 14.1.12, אלא שהנתבעת פינתה את הדירה בפועל, רק ביום 5.2.13.
לטענת התובעת, הותירה הנתבעת אחריה דירה מוזנחת, בה נזקים רבים ולכלוך, וכן הותירה חובות ארנונה ומים, כאשר התובעת, היא שפרעה את החוב ,בגין צריכת מים ע"י הנתבעת בתקופת השכירות, בסך כ – 2,085 ₪.
סכום התביעה, הנקוב בכתב התביעה המתוקן, מיום 5.3.13, הינו 22,500 ₪. בגוף כתב התביעה, פורטו סכומי הפיצויים הנתבעים במסגרת רכיבי התביעה השונים, כדלקמן: פיצוי בסך 2,200 ₪, בגין איחור בפינוי הדירה, ע"פ הוראת סעיף 14 להסכם, סך 2,085 בגין חוב המים שהותירה הנתבעת, ואשר נפרע ע"י התובעת, סך 4,635 ₪, בגין חוב ארנונה הרשום אמנם בעירייה על שם הנתבעת, אך עצם קיומו, מונע לטענת התובעת, את מכירת הדירה, 2,377 ₪ עבור צביעת הדירה, 893 ₪ עבור תיקון רשתות קרועות, 1,000 ₪ עבור תיקונים שונים ע"י בני משפחת התובעת, 3,500 ₪ עבור "ימי עבודה", 5,000 ₪ עבור "עוגמת נפש על טרפוד מכירת הדירה...", והוצאות שונות בסך 880 ₪.
4.הנתבעת אינה חולקת על כך, שהתובעת הודיעה לה כחצי שנה מראש, על דרישתה לפינוי הדירה ביום 14.1.13, ואישרה, כי פינתה את הדירה, באיחור של 22 ימים ביחס לתאריך האמור. בהקשר זה טענה, כי התובעת דרשה ממנה לפנות את הדירה, בתואנה כי היא מבקשת למכרה, אך בפועל לא מכרה אותה עד כה. כן טענה, כי שלמה לתובעת סך 1,400 ₪, עם פינוי הדירה, בגין תקופת השכירות הנוספת, מעבר לתאריך בו נדרשה לפנות את הדירה. התובעת,הכחישה קבלת סך 1,400 ₪, בגין התקופה האמורה.
הנתבעת אישרה, כי הותירה מאחוריה חוב בגין צריכת מים, כנטען, אך בקשה להפחית ממנו סך 300 ₪, אשר שלמה לטענתה, לצורך תיקון פיצוץ בצנרת הדירה.
לעניין הנזקים הנטענים בדירה, וביחס לתביעה לפיצוי בגין צביעת הדירה, טענה הנתבעת, כי החזירה את הדירה לתובעת, במצב בו קבלה אותה מן התובעת, עם תחילת תקופת השכירות.
הנתבעת טענה, כי חוב הארנונה שהותירה, עומד על כ 3,600 ₪, ולא כנטען בתביעה, ומכל מקום, לטענתה, החוב רשום בספרי העיריה על שמה
הנתבעת הכחישה את סכום התביעה, וטענה טענות שונות, ביחס לאופן חישוב הסכומים בכתב התביעה, ונכונותם.
באשר לערבותו של הנתבע, בגינה נתבע ע"י התובעת, טענו הנתבעים, כי לא ערב למלוא חיובי הנתבעת, ע"פ הסכם השכירות, כי אם להתחייבותה לתשלום דמי השכירות בלבד, וכיוון שאין מחלוקת, כי דמי השכירות שולמו במהלך תקופת השכירות, הרי שלא עומדת לתובעת, לטענתם, עילת תביעה כלפיו.
5.התובעת העידה לעצמה והנתבעים העידו לעצמם. איש מן הצדדים לא העיד עדים נוספים.
יצויין, כי ההתרשמות הישירה מן העדויות, לא הובילה למסקנה חד משמעית, בדבר מהימנות, או אי מהימנות, מי מהצדדים.
6.סבורני, כי יש לדחות את התביעה נגד הנתבע. כאמור, נקבע בהסכם, כי הנתבע הינו "ערב לשכירות". ההסכם אינו מפרש, אם מדובר בערבות לכל תנאי השכירות, כטענת התובעת, או לתשלום דמי השכירות בלבד, כטענת הנתבעים. נדמה, כי טענת הנתבעים בהקשר זה, סבירה יותר מטענת התובעת, באשר אילו הוסכם, כי הנתבע יערוב למלוא תנאי ההסכם, סביר כי הצדדים, שאינם משפטנים, היו כותבים בהסכם, כי הנתבע הינו "ערב להסכם", ולא "ערב לשכירות". מכל מקום, הנטל לעניין זה, רובץ על התובעת, ואיני רואה מקום להעדיף גרסתה לעניין זה, על גרסת הנתבעים. התובעת תבעה מן הנתבעת, פיצוי מוסכם בגין איחור בפינוי, ולא חוב דמי שכירות, כאשר נוכח האמור לעיל יש לקבוע, כי הנתבע לא ערב להתחייבות הנתבעת לעניין הפיצוי המוסכם.
התביעה נגד הנתבע, נדחית אפוא.
7.אין חולק, כי התובעת הודיעה לנתבעת, כחצי שנה מראש, על דרישתה לפנות את הדירה, עד יום 14.1.13. במצב זה, ונוכח הוראת סעיף סעיף 16.ב להסכם, התגבשה זכות התובעת, לקבל את החזקה בדירה לידיה, במועד האמור, ובהתאם, חלה על הנתבעת חובה לפנות את הדירה, עד אותו תאריך. הנתבעת אישרה, כי פינתה את הדירה, רק 22 ימים לאחר מכן, וע"כ, בהתאם להוראת סעיף 14 להסכם, עליה לשלם לתובעת פיצויים מוסכמים בסך 25 דולר ארה"ב ליום, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק.
התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:| הודעה | Disclaimer |
|
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי. האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר. |
|
