חבשי נ' שוקרי

פסק דין

1.תביעה לתשלום סך 14,247 ₪, בגין עבודות קידוח שביצע התובע עבור הנתבע ועל-פי הזמנתו.

סכום התביעה מורכב משכר עבודה בסך 11,841 ₪; אגרת בית-משפט בסך 337 ₪; ושכ"ט עו"ד בסך 2,069 ₪.

2.התובע טען בתביעתו כי בתאריכים 29/09/09 ו-30/09/09, ביצע עבודות קידוח ב-6 כלונסאות באתר העבודה באלון תבור על-פי הזמנת הנתבע.

לטענת התובע, הוסכם בין הצדדים תשלום בסך 5,000 ₪ + מע"מ עבור כל יום עבודה, ומשכך מגיע לו סך של 10,000 ₪ + מע"מ, שהם 11,650 ₪.

בתום ביצוע העבודה, פנה התובע לנתבע בדרישה לתשלום, אלא שהנתבע סירב לשלם לו שכרו.

3.הנתבע מאשר בהגנתו, כי הוא אכן הזמין עבודות קידוח מהתובע, אלא שבין הצדדים הוסכם על שכר בסך 5,000 ₪ + מע"מ עבור ביצוע כל ששת הקידוחים, ובשום אופן לא הוסכם על שכר יומי.

עוד מציין הנתבע, כי היה כל הזמן מוכן ומזומן לשלם לתובע את הסכום של 5,000 ₪ + מע"מ, שאינם שנויים במחלוקת, אך התובע סירב להנפיק חשבונית מס כנגד התשלום.

4.יצוין, כי בשלב כלשהו של ההתדיינות, בתאריך 24/11/10, ניתן פסק-דין חלקי המחייב את הנתבע לשלם לתובע סך של 5,000 ₪ + מע"מ, ועוד הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

לביצוע פסק-דין זה אף ננקטו ע"י התובע הליכי הוצאה לפועל.

עפ"י הצהרת הצדדים, בסוף הדיון מ-30/11/11, שולם ע"ח תיק ההוצל"פ סך 6,673 ₪.

5.להוכחת תביעתו, הציג התובע הזמנת עבודה מתאריך 29/09/09 שהוצאה עבור הנתבע בסוף יום העבודה הראשון, בה נרשם, כי מדובר בעבודות קידוח של 6 כלונסאות בקוטר 60 ס"מ, עומק 13.5 מר', לפי יומית של 5,000 ₪ + מע"מ, ובסכום כולל של 11,650 ₪. כן נרשם "עבודה 2 ימים 29/09/09 – 30/09/09 6 קידוחים".

6.אין מחלוקת בין הצדדים על היקף העבודה שבוצעה בפועל. המחלוקת העיקרית הינה סביב השאלה באם הוסכם בין הצדדים על שכר לפי יום עבודה, או על שכר קבלני כולל, וללא קשר לאורך הזמן שיצטרך התובע להשלמת העבודה.

7.להוכחת טענתו כי הוסכם על שכר יומי, העיד מטעם התובע מר חאלד חבשי, אשר טען, כי היה עד לשיחה הטלפונית שהתנהלה בין התובע לנתבע, עת נסע עם התובע ברכבו באזור ים המלח, כשהנתבע התקשר לתובע. העד מציין בתצהיר עדותו הראשית כי השיחה הייתה ביום שישי, ה-25/09/99, כי הוא שמע את התובע והנתבע משוחחים "בדיבורית" של הטלפון, וכי הם סיכמו על ביצוע עבודות קידוח באלון תבור לפי עבודה יומית בסך 5,000 ₪ + מע"מ.

יצוין, כי העד חאלד חבשי הינו קרוב משפחה של התובע, והוא עובד בתור נהג משאית אצל התובע.

העד ציין, כי אם לא היה מדובר בערב יום כיפור, הוא לא היה זוכר את התאריך של השיחה.

8.הנתבע אישר בתצהיר עדותו הראשית, כי העבודה ארכה יומיים, מ-29/09/09 עד ה-30/09/09, אלא שלטענתו, העבודה התנהלה בעצלתיים, התובע הגיע לעבודה ביום הראשון בשעה מאוחרת ועזב את העבודה מוקדם מהרגיל; למכונת הקידוח שהביא התובע היו תקלות רבות ונזילות שמן, והתובע בזבז זמן יקר בטיפול בתקלות שהיו. לטענתו, ברגיל, התובע היה אמור לסיים את העבודה בפרק זמן של 4 עד 5 שעות.

9.לאחר שבחנתי את הראיות שהובאו בפניי, ולאחר ששמעתי את העדים, הנני מבכר גרסת התובע על פני גרסת הנתבע.

עולה הרושם, כי עיקר טרונייתו של הנתבע היא באשר לאופן התנהלותו של התובע בביצוע העבודה, כאשר צפייתו הייתה שהעבודה תסתיים ביום אחד, אך התובע "מָשַך" אותה לאורך יומיים ובכך הכפיל את שכרו.

הנתבע אישר בחקירתו הנגדית, כי ההזמנה בוצעה טלפונית ע"י שיחה שהוא יזם לתובע; כן אישר הוא שהימים היו ימי לפני יום הכיפור.