חברת מושב זקנים (בית אבות) בתל אביב נ' מאירי

פסק דין

כללי

1.תביעה לפינוי וסילוק יד.

התובעת היא הבעלים ובעלת הבית שברחוב יהודה הלוי 4, תל אביב (להלן: "הבית").

התביעה מתייחסת ליחידה הנמצאת בקומת הקרקע של הבית (להלן: "המושכר").

ביום 8.1.1978 השכירה התובעת לנתבעים 1-3 (אשר הינם אחים) את המושכר בהתאם לחוזה שכירות מוגן (להלן: "חוזה השכירות") על פי חוק הגנת הדייר [נוסח משולב] תשל"ב-1972 (להלן: "החוק").

טענות התובעת

2.התובעת עותרת לפינוי המושכר מחמת כך שלטענתה, בשנת 1986 העבירו הנתבעים 1-3 את זכויותיהם במושכר ו/או מסרו את זכות השימוש בו לנתבעת 4 (להלן: "הנתבעת 4" או "החברה"), תוך הפרה חמורה של סעיף 5 לחוזה השכירות, הפרה אשר לאור האמור בסעיף 19 לחוזה השכירות, מקנה עילת פינוי כנגד הנתבעים 1-3 בהתאם לסעיף 131(2) לחוק.

לחילופין ובמצטבר נטען כי הנתבעים 1-3 או מי מהם, נטשו את המושכר מזה כ- 10 שנים לפחות והעבירו את כל פעילותם העסקית לבית עסק אחר הנמצא באזור התעשייה בחולון.

באשר לנתבעת 4 נטען כי הינה מסיגת גבול ויש ליתן נגדה פסק דין לסילוק יד.

טענות הנתבעים

3.הפעילות במושכר מתבצעת במסגרת של חברה, היא הנתבעת 4, כבר משנת 1986. התובעת מודעת לכך שבמשך השנים מופעל המושכר באופן האמור.

אין כל הפרה בהפעלת העסק על ידי החברה שכן אין מדובר בהעברת זכויות במושכר אלא לכל היותר במתן רשות שימוש לנתבעת 4.

הנתבעים טוענים כי מעולם לא נטשו את המושכר וכי מתקיימת בו פעילות של הנתבעת 4 עד היום.

אף אם ייקבע כי העברת הפעילות לנתבעת 4 הינה הפרה של חוזה השכירות, דין התביעה להידחות מחמת הסכמת התובעת, שיהוי, התיישנות ויתור ומניעות.

דיון ומסקנות

באשר לעילת הפינוי על פי הפרת סעיף 131(2) לחוק

4.סעיף 131(2) לחוק קובע, כי עילת פינוי קמה אם:

"הדייר לא קיים תנאי מתנאי השכירות אשר אי קיומו מעניק לבעל הבית לפי תנאי השכירות את הזכות לתבוע פינוי".