חברת העובדים העבריים השיתופית הכללית נ' עיריית עכו/הועדה המקומית לתכנון ובניה ואח'

החלטה

התובעת הגישה נגד הנתבעים תביעה לקביעת פיצויי הפקעה בקשר לחלקה 9 וחלק מחלקה 11 בגוש 18024 בשטח של 19,950 מ"ר (להלן "המקרקעין"). על המקרקעין בנוי איצטדיון כדורגל.

הנתבעות כפרו בזכותה של התובעת לפיצויים בגין הפקעת המקרקעין. הרכבת שלחה הודעה לצד ג' נגד העיריה.

הדיון בתביעה פוצל באופן שבשלב ראשון נידונה שאלת זכאות התובעת לפיצויים.

בפסק דין חלקי מיום 25.8.11 נקבע כי "התובעת זכאית לפיצוי מאת הנתבעות, כאמור בסעיף 21 לעיל. בשאלת חלוקת הפיצוי בין הנתבעות לבין עצמן וההודעה לצד ג' – אדון לאחר קביעת הפיצוי".

בסעיף 21 לפסק הדין נקבע כי:

"בענייננו – אין ספק כי התובעת זכאית לפיצוי מלא בגין כל ההשקעות שהשקיעה להשבחת המקרקעין – בניית האיצטדיון. מאחר ומדובר במבנה שנבנה ברישיון, ולכאורה נראה כי המינהל לא התכוון לפנותה מהמקרקעין (למרות שמבחינה משפטית המדובר ברישיון הדיר בלבד – בנסיבות שבפני זכאית התובעת גם לפיצוי בגין אבדן רווחים (ככל שאלה יוכחו)".

בתחילת הדיון בשאלת הפיצוי נחלקו הדעות בשאלה האם הקביעה בפסק הדין החלקי, לפיה התובעת בנתה את האיצטדיון, מהוה מעשה בי-דין, וב"כ הצדדים הגישו סיכומים בשאלה זו.

ב"כ התובעת טען כי ההחלטה מהוה מעשה בית דין וכי אין לשוב ולדון בסוגיה זו.כן טען כי העיריה מתחמקת בחוסר תום לב מתשלום לתובעת עבור השקעותיה , והדבר חמור במיוחד לאחר שהעיריה קיבלה מהרכבת כ- 17 מיליון ₪ עבור הפקעת הנכס.

ב"כ התובעת טען כי העיריה לא כפרה בעובדה שהתובעת היא שבנתה את האיצטדיון וכי רק לאחר פסק הדין החלקי טענה כי הדבר לא הוכח – דבר המהווה שינוי חזית אסור.

ב"כ התובעת טען כי גם לגופו של ענין עמדו בפני בית המשפט מסמכים המעידים כי התובעת היא שבנתה את האיצטדיון.

ב"כ העיריה טען בסיכומים כי החלטת בית המשפט בענין זה עמדה בניגוד להסכם הדיוני שנקבע בין הצדדים, ואשר לפיו תוכרע בשלב ראשון שאלת זכויות התובעת במקרקעין, ולפיכך אין לראות בקביעה מעשה בית דין ואין לראות בסוגיות שהועלו בו, בניגוד להסכם, כמוכרעות. כמו כן טען כי פסק הדין החלקי אינו מהווה מעשה בית דין בשאלה האם התובעת בנתה את האיצטדיון מכספיה, וזאת כיוון שאינו עומד בקריטריון שנקבע בפסיקה בענין זה.

ב"כ העיריה טען כי לנתבעת לא היה יומה בבית המשפט בסוגיה זו ואין לאמר כי היא מושתקת מלטעון נגד הקביעות בענין זה כן טען כי הפלוגתא של הפיצויים שונה מזו של הזכאות בקרקע וזו הפלוגתא היחידה שנדונה.

בסיכומי התשובה חזר ב"כ התובעת וטען למעשה בי דין וכי העיריה מעלה טענות על מנת לקעקע את פסק הדין החלקי (לרבות בשאלת הרווחים.

אכן קבעתי בפסק הדין החלקי כי התובעת זכאית לפיצוי בגין השקעות שהשקיעה לבניית האיצטדיון וקביעה זו אכן מעשה מעשה בי-דין )ויוער כי התובעת אכן צירפה מסמכים המעידים על ביצוע השקעות). יחד עם זאת, אין בקביעה זו כדי להוות מעשה בי-דין בשאלת היקף השקעותיה של התובעת ובשאלת היקף זכאותה לפיצוי.

אני מסכימה גם עם טענת ב"כ העיריה כי לעיריה לא היה יומה בבחינת שאלת זו וכי ראוי כי ענין זה ידון בנפרד משאלת שווי הנכס.

מאחר והעיריה טוענת כי לא התובעת בנתה את האיצטדיון– אני סבורה כי על מנת לקבוע את היקף זכאותה של התובעת לפיצוי בגין השקעותיה – יהיה על שני הצדדים להציג ראיות בדבר השקעותיהן בבניית האיצטדיון.

לפיכך – אני מורה לתובעת ולעיריה להגיש במקביל תצהירי עדות ראשית בהם יפורטו ההשקעות שביצעה כל אחת מהן לבניית האיצטדיון או לתחזוקתו. לתצהירים יצורפו כל המסמכים ישיש בהם כדי לתמוך בטענות אודות ההשקעות שבוצעו.

התצהירים יוגשו עד 1.1.14.

17. אני קובעת המשך קדם משפט ליום 27.1.14 שעה 0945.