חברת החשמל לישראל בעמ נ' יוסף ואח'

פסק דין

התובעת הגישה תביעה נגד הנתבעים בטענה כי משאית הנתבעים פגעה במתקני חשמל של התובעת והסבה לה נזקים כמפורט בכתב התביעה.

אין מחלוקת, כי רכב הנתבעים פגע במתקני החשמל של התובעת.

מטעם הנתבעים העיד נהג המשאית והוא הודה כי רכבו פגע במתקני החשמל וכי לאחר שחלף במקום נוכח לראות כי נפל עמוד ונגרמו נזקים. לדבריו, הכבל נתפס בכבל חשמל. מעדות זו עולה כי הנתבעים מודים שרכבם פגע במתקני חשמל של התובעת ומכאן כי עליהם הנטל להוכיח שלא היה בפגיעה זו התרשלות בגינה יחובו. הנתבעים לא עמדו בנטל זה.

טענת הנתבעים בכתב ההגנה היא, כי כבל החשמל היה נמוך מתחת לגובה הנדרש בתקנות ועל כן נגרמה הפגיעה. הנתבעים לא הוכיחו תזה זו. נהג הנתבעים העיד מפורשות כי הוא לא ראה את הכבל עובר לפגיעה, וגם אינו יודע אם אמנם הכבל שהיה במקום היה נמוך. משמע, טענת הנתבעים כי כבל החשמל שנפגע היה נמוך מהגובה המותר מבוססת על השערה גרידא או על ניחוש, אך אין לכך כל ראיה שהיא.

נהג הנתבעים העיד, כי ישנן תמונות, אך הוא לא מצא לנכון להביאן. יש לשקול זאת לחובת הנתבעים, שכן ההנחה היא שהנתבעים היו מביאים כל ראיה שתוכל לתמוך בגרסתם.

הנהג העיד, כי באותו יום היתה סערה. גרסה זו בדבר סערה היא גרסה כבושה, אין לה זכר בהודעת הנהג לחברת הביטוח, הודעה שניתנה בסמוך לאחר התאונה. טענה זו גם לא נזכרת בכתב ההגנה.

בנסיבות אלו, המשקל שיש ליתן לעדות זו, אם בכלל, הוא נמוך.

גרסת נהג הנתבעים גם אינה סבירה. הנהג העיד, כי באותו היום עבר במקום פעמים מספר ולא ברור מדוע בכל אותן פעמים צלחה דרכו ורק בעת הפגיעה הונמך לפתע כבל החשמל.

אינני מקבלת את טענת ב"כ הנתבעים כי על חברת החשמל להוכיח שהיא תחזקה כראוי את התשתיות ובנסיבות דנן, העובדה לא הוכחה. כאמור, הנתבעים לא הביאו ראיה כלשהי להשערתם כי כבל החשמל לא היה מוצב בגובה הדרוש וממילא לא חלה בנסיבות העניין החובה להוכיח כי התשתיות תוחזקו כראוי.

ב"כ הנתבעים הפנתה למספר פסקי דין ואולם, פסקי דין אלו מתייחסים לנסיבות אחרות.

לאור האמור, לא עלה בידי הנתבעים לבסס טענתם בדבר קיומו של כבל נמוך מהמותר ובנסיבות אלו, בעינה עומדת העובדה כי רכב הנתבעים פגע במתקני החשמל של התובעת.

לאור האמור, חלה האחריות לפגיעה על הנתבעים.

אשר לנזק, עד התובעת הבהיר, כי התחשיב שצורף לכתב התביעה מבוסס על הנחיות ועל מחירים שנקבעים על ידי הרשות וכי, התובעת עצמה אינה סוברנית לקבוע בעצמה את המחירים. העד גם הבהיר כי המחירים אינם נגזרים מהיקף השעות, אלא ישנו מחיר קבוע לכל סוג של עבודה.

עדותו היתה משכנעת ומכל מקום, הנתבעים לא הוכיחו כי התביעה גבוהה או אינה מבוססת.

לאור האמור, אני מקבלת את התביעה במלואה.

הנתבעים באמצעות הנתבעת 2 ישלמו לתובעת סך של 13,194 ₪ בצרוף הצמדה מיום 31.12.08, אגרה בסך 347 ₪ ושכ"ט עו"ד בשיעור של 11.6% מהסכום הפסוק.

התשלום יבוצע תוך 30 יום.

ניתנה והודעה היום כ"א אייר תשע"א, 25/05/2011 במעמד הנוכחים.

יסכה רוטנברג, שופטת