חברת בטוח שירביט נ' בדיר ואח'

פסק דין

1.רכב המבוטח על ידי התובעת היה מעורב בתאונת דרכים ביום 27.12.05, והיא פיצתה את בעל הרכב בגין הנזקים שנגרמו לו, ותבעה מהנתבעים 1 ו-2 – נהגת הרכב ומבטחתו - להשיב לה את הסכום ששילמה.

הנתבעת 2 טענה כי מי שנהג ברכב בפועל במועד התאונה לא היתה הנתבעת 1 אלא הנתבע 3, שבהיותו בן פחות מ-24 שנים באותו יום לא היה מכוסה על ידי הפוליסה , ועל כן דין התביעה כנגדה להדחות.

הנתבעת 1 הודתה בנהיגת הרכב במועד התאונה ובאחריותה לאירוע, והפנתה גם לכתב האישום שהוגש נגדה, להודאתה ולעונש שנגזר עליה במסגרת תיק תעבורה ת"ד 1264/06 בבית המשפט לתעבורה בפתח תקוה.

נוכח טענות ההגנה של הנתבעת 2 תוקן כתב התביעה, והוסף לו הנתבע 3 כנהג חילופי של הרכב במועד התאונה.

2.בדיון שהתקיים ביום 7.9.2010 נחקרו השוטר ליאון מנצור אשר ערך את דו"ח הטיפול הראשוני בתאונת הדרכים, הנתבעת 1 והנתבע 3.

עם תום העדויות, הסכימו הצדדים כי בית המשפט יפסוק במחלוקת על פי סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט ללא צורך בנימוקים.

3.לאחר שבחנתי את החומר שהוצג בפני לרבות ההודעות שנגבו ע"י המשטרה, ולאחר שהתרשמתי באופן בלתי אמצעי מהעדים שהיו מעורבים באירוע, ובהתחשב בהתנהלות המעורבים בתאונה לאחר התרחשותה, כמו גם ברקע האישי כפי שעלה מהעדויות, ובצירוף להודאה להרשעה ולעונש בו נשאה הנתבעת 1, אני קובעת כי הנתבעת 1 היא שנהגה ברכב, ולפיכך מכסה הפוליסה שהוציאה הנתבעת 2 את האירוע.

באשר לטענה כי הנתבעת פטורה מתשלום נוכח "כוונת המירמה" בה פעל הנתבע 3, בעל הרכב, הרי שלא שוכנעתי כי התקיימו במקרה זה תנאי סעיף 25 לחוק חוזה ביטוח, וכי פעולות הנתבע 3 נועדו להבטיח את תגמולי ביטוח, ועל כן אין מקום לפטור את הנתבעת 2 מחבותה.

4. לעניין גובה הנזק – על פי הסכמת הצדדים (בדיון מיום 16.11.2009) הועמד גובה הנזק על סך של 17,900 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 8.5.2006, ובתוספת אגרה ושכר טרחת עו"ד בשיעור 10% בצירוף מע"מ.

לאור האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבעות 1 ו-2, יחד ולחוד, לשלם לתובעת את הסך הנ"ל.

בהתחשב בנסיבות שהובררו ובפעולותיו של הנתבע 3, אין צו להוצאות נוספות.

ניתן היום, י"ב טבת תשע"א,19 דצמבר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: