חברה פלונית בע"מ נ' הלפרין ואח'

 התובעת הינה סוכנות תיווך, זכיינית חברת אנגלו סכסון באזור יבנה.

הנתבע 1 (להלן: צבי) היה בעת הרלוונטית בעלים של קוטג' ביבנה (להלן: הבית), אותו רצה למכור עקב צורך בכספים לפרעון חובות, לרבות תשלום משכנתא שרבצה על הבית בסכום חודשי גבוה. בתקופה הרלוונטית ומספר שנים קודם לכן התגוררו בבית בשכירות בנו של צבי, הוא הנתבע 2 (להלן: עמיר) עם אשתו וילדיהם.

הן צבי והן עמיר העידו, כי רצונם של עמיר ואשתו היה לקנות את הבית, אך לא היו להם די אמצעים כספיים לרכוש אותו, לנוכח מחירו המוערך שעמד על כ-1,800,000 ש"ח. צבי ועמיר העידו כי עמיר הציע לאביו לרכוש את הבית ב-1,600,000 ש"ח, ואף הפעיל עליו לחצים רגשיים, כדי שילדיו לא ינותקו ממסגרות החינוך ומסביבת מגוריהם, אך צבי לא הסכים לכך עקב הצורך שלו בכספים כאמור, ולאור ההערכה כי הבית שווה יותר. יצויין, כי כחודשיים לפני ההתקשרות עם ההתובעת, עבר צבי אירוע מוחי שהגביל אותו פיזית ומילולית, והיה בתהליך שיקום, ועל כן הסתייע בבנו עמיר בניהול ענייניו.

על רקע זה, פנה צבי למנהל התובעת, י.א (להלן: י.א) והתקשר עם התובעת בהזמנת שירותי תיווך (להלן: ההזמנה) ובהסכם בלעדיות לחמישה חודשים מיום 25.10.13 (להלן: ההסכם). על פי ההזמנה, התחייב הנתבע לשלם לתובעת עמלה של 2% מסכום המכירה, כאשר הבית הוצע במחיר של 1,800,000 ש"ח.

על פי ההסכם, היה על י.א לנקוט פעולות שיווק ופרסום כמפורט בהסכם (פרסום שלט; פרסום בקרב לקוחות משרד התיווך בדיוור אלקטרוני או ממוחשב; פרסום באתר האינטרנט של אנגלו-סכסון; פרסום במקומון או בעיתון), והנתבע התחייב לשלם לו את עמלת התיווך בהתאם למוסכם בהזמנה, וכן התחייב כי "במקרה שנחתום בתקופת הבלעדיות חוזה מכירה עם קונה שלא באמצעותכם נשלם לכם מיד לאחר חתימת החוזה 4% + מע"מ...".

אין חולק, כי התובעת, באמצעות י.א, ביצעה את פעולות השיווק והפרסום בהתאם להסכם, ואף הביאה כ-10 מתעניינים לראות את הבית. אחת המתעניינות, פאני לוי (להלן: הקונה), הציעה בכתב מחיר של 1,750,000 ש"ח ואף היתה מוכנה להעלות את המחיר ל-1,775,000 ש"ח בפגישה בין הצדדים, שנקבעה ע"י י.א והתקיימה בנוכחותו ביום 15.11.13. בפגישה זו, בה נכחו צבי ועמיר, הגיעו הצדדים להסכמות עקרוניות לגבי מכירת הנכס. י.א ערך מסמך הבנות בו צויינו שמות הצדדים, עורכי הדין שלהם, מחיר המכירה המוסכם, וצויין כי הצדדים יחתמו חוזה תוך שבוע ימים ומסמך ההבנות כפוף לכך.

הוצגה ע"י התובעת הזמנת שירותי התיווך ע"י הקונה, עליה חתמה ביום 15.11.13 בהקשר לבית, ובו התחייבה לשלם לי.א סך של 30,000 ש"ח.

ברם, מספר ימים לאחר מכן הודיע צבי לי.א כי הוא מעלה את מחיר הבית ל-1,900,000 ש"ח ובהמשך לכך מסר כי אינו רוצה כלל למכור את הבית. ב-18.11.13 שלח י.א מכתב לב"כ הנתבעים, בו הוא מפרט את פעולות השיווק שביצע ואת ההסכמה שהושגה עם הקונה, וכן מציין כי במקרה שהבית יימכר שלא באמצעותו – תהיה התובעת זכאית ל-4% ממחיר המכירה + מע"מ, בהתאם להסכם. במכתב תשובה מאותו יום כתב ב"כ הנתבעים כי הנתבעים דוחים את הפניה מאחר שהיה ידוע לי.א מלכתחילה כי יתכן שהבית יועבר לבנו של צבי ואכן תרחיש אופציונלי זה התממש.

י.א טען בתצהירו, כי לא ידע כלל שיש אפשרות שהבית יימכר לעמיר, אלא הבין מדברי השניים כי מכירת הנכס לצד שלישי נדרשת בדחיפות לצורך כיסוי חובות כבדים של צבי. י.א הדגיש בתצהירו, כי התובעת לא היתה לוקחת על עצמה את שיווק הבית ופועלת באינטנסיביות לפרסומו והצגתו בפני קונים פוטנציאליים, אילו היה ידוע לו כי קיימת אפשרות שעמיר ירכוש את הבית, בין בתמורה ובין בהעברה ללא תמורה, באופן שישלול ממנו את דמי התיווך. י.א הדגיש גם, כי עמיר היה מעורב בכל מהלכי הצגת הבית למתעניינים ואף נכח בישיבת המו"מ עם הקונה בה הגיעו הצדדים להבנות כאמור.