חבר קיבוץ יעביר לקיבוץ כספים שהשתכר מעבודה מחוץ לקיבוץ מכוח פסק בורררות

1.         לפני בקשה, בהתאם לסעיף 24 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן - " חוק הבוררות"), לביטול פסק בוררות שניתן ביום 6/12/05 ושפסק במחלוקת שבין המבקש, חבר קיבוץ יגור (להלן - "המבקש") לבין קיבוץ יגור, המאוגד כאגודה חקלאית שיתופית בע"מ (להלן - "הקיבוץ" או "המשיב"). הסכסוך בין הצדדים הוא בשל דרישת הקיבוץ, שהמבקש יעביר אליו כספים שלטענת הקיבוץ, השתכר המבקש מעבודה מחוץ לקיבוץ. הקיבוץ טען כי המבקש עבד החל משנת 2000 לערך במקום עבודה נוסף, בעסק פרטי של בנו, כממונה בטיחות בתעבורה, וכן כי השתכר מעבודתו זאת, סכומים ניכרים, אותם כאמור לא העביר לקיבוץ.

רקע עובדתי

2.         הקיבוץ לא עבר הפרטה במועד הבוררות. הוא התנהל, כמו יתר הקיבוצים, על פי פקודת האגודות השיתופיות והתקנות שהותקנו על פיה וכן על פי תקנון הקיבוץ (להלן: "התקנון"), שהוא חוזה בין הקיבוץ לבין חבריו ובין החברים לבין עצמם.

            מאבני היסוד של הקיבוץ, טרם הפרטתו, היה "עקרון השיתוף", לפיו כל חבר קיבוץ חייב להעמיד לרשות הקיבוץ את כל הכנסותיו ואת כל כוח עבודתו ויכולת ההתפרנסות שלו, ובתמורה מספק לו הקיבוץ את צרכיו על בסיס שוויוני. עקרונות אלה הועלו על הכתב גם בסעיפים 48 ו-53 לתקנון הקיבוץ (וראו גם תקנה 2(5) לתקנות האגודות השיתופיות (סוגי אגודות), התשנ"ו-1195; ע"א 209/65 הסנה חב' ישראלית לביטוח בע"מ נ' גולדה רייף, פ"ד כ(2) 393, 400; ע"א 8398/00 יונה כץ נ' קיבוץ עין צורים, פורסם בתוכנית, ניתן ביום 1.10.02).  

3.         בסוף שנת 2003 פנה ספי בארי, שכיהן כמזכיר הקיבוץ בשנים 2002-2006 (להלן - "המזכיר"), במכתב למבקש (נספח ב' לתביעה) ובו כתב כי ידוע לו שהמבקש הפסיק לעבוד בקיבוץ והוא עובד כקצין בטיחות מחוץ לקיבוץ. לפי חשבונית שהוגשה לקיבוץ, מעביר המבקש לקיבוץ רק 3,000 ש"ח מהכנסתו, סכום שמהווה, לטענת הקיבוץ, כרבע ואף פחות מהכנסתו הנכונה. על פי המידע שהיה לקיבוץ, בנוסף למקום עבודה אחד, עליו ככל הנראה הצהיר המבקש, הוא אף עבד בעסקו של בנו. המזכיר תבע מהמבקש לחזור באופן מיידי לעבודה מלאה בקיבוץ ולהעביר לקיבוץ את יתרת הכספים אותם קיבל בעבור עבודתו מחוצה לו, כמתחייב מהתקנון. בנוסף כתב המזכיר, כי המבקש יהיה רשאי להמשיך בעבודת החוץ לאחר שיסדיר את ענייניו ויעביר את כל הכנסתו לקיבוץ.

            המבקש לא נעתר לדרישה שבמכתב.

4.         כשנה לאחר מכן, בעקבות החלטת מזכירות הקיבוץ, פנה שוב המזכיר בכתב למבקש והודיעו כי בישיבת המזכירות שהתקיימה ביום 23.11.04, אליה הוזמן גם המבקש, שבחר שלא להתייצב, נקבע שהחל מחודש נובמבר יקוזז מתקציבו סך של 5,000 ש"ח לחודש, שהוא סך הכנסתו המוערכת שאינה מועברת לקיבוץ (נספח ג' לבקשה).

5.         מכאן ואילך החלה תכתובת ענפה בין הצדדים כשהמבקש מוחה על החלטת המזכירות והפגיעה בו ובמשפחתו ועומד על זכותו להפנות את הסכסוך לגישור נייטרלי חיצוני. המזכיר מנגד שב והפציר במבקש להעביר את הסכומים בעבור השנים שחלפו ולהסדיר את עבודתו בקיבוץ ומחוצה לו. משלא נענה, הורה להנהלת החשבונות לקזז מתקציבו החודשי על חשבון הסכומים המגיעים לקיבוץ והעביר את המשך הטיפול למועצת הקיבוץ.

6.         בתיווכו של חבר הקיבוץ, פרופ' אהוד ס"ט, הוצע למבקש כי המחלוקת תובא לדיון להכרעתו של צוות מחברי הקיבוץ, שאינם חברי מזכירות הקיבוץ. במכתבו מיום 4.02.05 הציע המזכיר כי תתקיים בוררות בפני החברים יעל ס"ט רשף, אורלי מורן ויהודה פנחסי ובה ידונו בתקבולי העבודה של המבקש בעבר ובעתיד וכן באופן מילוי חובת העבודה שלו כלפי הקיבוץ.

המזכיר אף הסכים להצעתו של אהוד ס"ט לפיה יוענקו לצוות הבוררים סמכויות רחבות יותר ובכלל זה הסמכות לבטל למפרע את החלטת המזכירות שהורתה על קיזוז הכספים מהתקציב של המבקש ומשפחתו.

בהמשך התנהל דין ודברים בין המבקש למזכיר, בתיווכו של אהוד ס"ט, בנוגע להרכב צוות הבוררים ולסמכויותיהם, ובסופו של משא ומתן הגיעו הצדדים להסכמה וחתמו על הסכם בוררות ביום 17.4.05 (נספח יא' לבקשה). עפ"י הסכם הבוררות שלושת הבוררים שנבחרו הם חברי הקיבוץ יעל ס"ט רשף, אבשלום שוחר ויהודה פנחסי, ונקבע שהם יכריעו במחלוקות הבאות:

1.         תקבולי העבודה של המבקש שלא הוכנסו לקיבוץ בעבר.

2.         תקבולי העבודה העתידיים של המבקש.

            3.         החלטת המזכירים על קיזוז חודשי של 5,000 ש"ח החל מדצמבר 2000.

                כן הוסכם בהסכם הבוררות, כי הבוררים לא יהיו כפופים לסדרי הדין והראיות הנהוגים בבתי המשפט וכי "לא יהיו חייבים לנמק את פסיקתם".

7.       על פי תקנון הקיבוץ, רשאי היה הקיבוץ להביא את עניינו של המבקש לפני המועצה או האסיפה הכללית של חברי הקיבוץ. כמו כן עמד לפני הקיבוץ או המבקש האפשרות לפנות לבוררות במוסד לבוררות ולגישור של הקיבוץ הארצי (וראו סעיף 112-113 לתקנון הקיבוץ). המבקש ביקש תחילה להעביר את הסכסוך למגשר ניטרלי מחוץ למערכות הקיבוציות, אולם מזכירות הקיבוץ, בהעדר חובה עליה לעשות כך ובראותה בצעד זה משום נסיון להתחמק ולדחות את הפתרון ההכרחי - העברת הכספים - סרב להצעה לפיה יועבר הסכסוך למגשר ועמד על בוררות או על העברה לרשויות הקיבוץ הגבוהות יותר בהיררכיה הקיבוצית.

          משראה המבקש, כי הגזברות עומדת להעביר את הסכסוך למועצה - והוא רצה להמנע מצעד זה, ואף לבוררות במוסד לבוררות וגישור של התנועה הקיבוצית סרב ללכת - בחר  המבקש בבוררות, בה יהיו הבוררים חברי הקיבוץ (וראו נספח יא לתשובת הקיבוץ), ובסופו של מו"מ בין הצדדים, נוסח הסכם הבוררות.

יודגש כי המבקש ידע מי יהיו בצוות הבוררים מראש, לפני חתימתו על הסכם הבוררות. על פי דרישתו אף הוחלף אחד החברים, אורלי מורן, באבשלום שוחר.

8.       בעקבות ההסכם הודיע צוות הבוררות, שנציג הקיבוץ יהיה המזכיר וכי למבקש תעמוד הזכות להביא עימו אדם נוסף. המבקש הודיע כי הוא מבקש להחליף את נציג הקיבוץ ומשבקשתו לא נענתה הוא בחר שלא להופיע לדיוני הבוררות, ביקש כי בנו ייצג אותו, ובנו אכן הופיע בכל הישיבות וטען בשמו.