חביבאללה נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים - נכות כללית, אשר התכנסה בשני מועדים - יום 10/1/12 ויום 7/2/12- (להלן:"הוועדה"), ואשר קבעה כי נכותו הצמיתה של המערער הינה בשיעור של 43% בתחולה מיום 1/11/11.

2.פסק הדין בתיק זה ניתן על סמך הודעת הערעור שהגיש המערער, בטרם היה מיוצג, על סמך נימוקי ערעור מתוקנים שהגיש בשמו בא כוחו ועל סמך סיכום טענות המשיב אשר הוגשו ביום 5/8/13 וכן לאחר שביה"ד המתין עד ליום 25/8/13 בכדי לאפשר למערער להגיב לטיעוני המשיב (וזאת בזיקה להחלטות מיום 30/6/13 ומיום 5/8/13).

3.להלן, בתמציתיות, טענות ב"כ המערער:

א.טעתה הוועדה עת לא התייחסה לכלל ליקויי המערער.

ב.טעתה הוועדה עת לא בחנה את תלונות המערער בענין מחלת הסכרת ועת לא ביקשה לברר טענתו זו, קרי - לא ביקשה ממנו להמציא מסמכים ובדיקות בענין זה למרות שקבעה שיש ממצא של סכרת, וכן טעתה משלא קבעה לו אחוזי נכות (גם אם בשיעור 0%), בגין המחלה הנ"ל.

ג.טעתה הוועדה משלא נימקה מדוע אינה מקבלת את חוות הדעת של היועץ - רופא העיניים - ד"ר בירן, אשר קבע למערער אחוזי נכות זמנית שונים מאלו שקבעה הוועדה.

4.להלן, בתמציתיות, טענות ב"כ המשיב:

א.טענת המערער בדבר העדר התייחסות מצידה של הוועדה לליקוייו הינה טענה כללית וסתמית, מה גם שעיון בפרוטוקול הוועדה מעלה שאין בטענה זו ממש שכן הוועדה התייחסה לתלונות המערער ובחנה אותן וכן ביססה קביעותיה על הבדיקות שערכה.

ב.לענין הסכרת - המערער עצמו לא טען שישנה סכרת ואף לא הפנה למסמך רפואי המתעד מחלה זו או לטיפול שהוא מקבל בגינה, כאשר גם מעיון במסמכיו הרפואיים לא עולה כי הוא סובל ממחלה זו.

ג.הוועדה ציינה אבחנה של סכרת אולם הואיל ומצאה רמת סוכר בשיעור של 106 מ"ג, כאשר רק החל מ - 126 מ"ג מאבחנים סכרת, הרי שלא היה לממצא הנ"ל שום משמעות.

ד.משלא מצאה הוועדה עדות לסכרת, לפי ממצאי סוכר, הרי שלא נפל פגם משפטי בכך שלא קבעה למערער אחוזי נכות בגין מחלה זו.

ה.בכל הקשור לעיניים, עיינה הוועדה, בישיבתה הראשונה, בחוות דעתו של היועץ - ד"ר בירן, מיום 21/11/12, אשר התייחס לתקופה שמיום 1/11/11 ואשר קבע למערער רק 10% נכות וזאת בניגוד להחלטה מדרג ראשון אשר קבעה למערער 55% נכות זמנית בהתייחס לתקופה שמיום 1/1/11 ועד ליום 31/7/11. בשל הפערים הנ"ל, ביקשה הוועדה מד"ר בירן, הבהרות לענין זה.

בעקבות פניית הוועדה, תיקן ד"ר בירן את חוות דעתו. בסופו של דבר החליטה הוועדה שלא להפחית את 55% הנכות שנקבעו למערער, כנכות זמנית,(למרות שבגין תקופה זו קבע לו ד"ר בירן רק 20% נכות) כאשר ביחס לתקופה שלאחר תום הזמניות, אימצה את שקבע ד"ר בירן בחוות דעתו המשלימה/המתקנת, כאשר הוא קבע, למעשה, אחוזי נכות גבוהים יותר משקבעה הוועדה מדרג ראשון.

מכאן שהוועדה אימצה את חוות דעתו של ד"ר בירן, רק מקום שפעלה לטובת המערער ולא אימצה אותו מקום שפעלה לרעתו.

ו.לא נפל כל פגם משפטי בהחלטת הוועדה ולכן יש לדחות את הערעור.

5.דיון והכרעה

א.החלטת הוועדה הרפואית לעררים ניתנת לערעור בשאלה משפטית בלבד.

במסגרת סמכותו לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן בית הדין האם טעתה הועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל 10014/98 יצחק הוד - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ל"ד 213).

ב.מעיון בדוח הוועדה, מישיבתה הראשונה עולה כי היא רשמה את תלונות המערער:"הפרעות ראיה, כאבי גב, רגליים, כאבים בכתפיים, כאבי ראש".