חביב נ' דגש ואח'

החלטה

1.בפניי בקשה לפטור מאגרה, שהינה בסכום של 1,190 ₪.

2.המבקש הדגיש בבקשה כי קיימת לו עילת תביעה טובה, ואת מצבו הכלכלי הקשה, בגינו אף הוכרז החייב "מוגבל באמצעים" החל מיום 25.7.07 (צורף אישור לבקשה).

3.המשיב 1 התנגד לבקשה בתגובה שהגיש – בין אם לנוכח אי עמידתו של המבקש בתנאי הוכחת העדר יכולת כלכלית לשלם האגרה, ובין אם לנוכח אי קיומה של עילת תביעה בנדון.

4.בתשובתו לתגובת המשיב 1 חזר למעשה המבקש על עיקרי הבקשה תוך שהוא הדגיש שהוא מובטל מזה כחודשיים, וגם הדגיש את סיכויי ההליך.

5.גם המשיבה 3 הגיבה לבקשה, והתנגדה לה בעיקר מהטעם שהמבקש לא הצליח להסביר כיצד הוא מממן שכר טרחה לעו"ד פרטי.

דיון והכרעה

6. ההלכה היא כי לשם קבלת פטור מתשלום אגרה, על המבקש לעמוד בשני תנאים מצטברים:

א. להראות שאין ביכולתו לשלם את האגרה.

ב. להראות שההליך מגלה עילה.

7.תקנה 14 (א) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007, קובעת כדלקמן:

"בעל דין, הטוען שאין ביכולתו לשלם אגרה, יצרף לתובענה, עם הבאתה לראשונה לבית המשפט, בקשה לפטור מתשלום אגרה בגין אותה תובענה, בצירוף תצהיר שיפרט בו את רכושו, רכוש בן זוגו ורכוש הוריו אם הוא סמוך על שולחנם, ומקורות הכנסתו בששת החודשים שקדמו לתאריך הבקשה".

8.ברע"א 2686/13 שמעוני נ' יגיל (החלטתו של כב' השופט הנדל מיום 1.12.13 – פורסם במאגר נבו), ציין בית המשפט כדלקמן:

"יש לזכור כי שניים הם המבחנים למתן פטור מאגרה: חוסר יכולת כלכלית וקיומה של עילה. בעוד הראשון מתמקד בתובע, השני בוחן את התובענה. בדיקת העילה במסגרת המבחן השני גמישה היא. הדרישה היא כי כתב התביעה יעמוד על רף מינימלי שטומן בחובו בהירות ופירוט...".

9.במקרה הנדון סבורני כדלקמן:

א.המבקש הוכרז כ"חייב מוגבל באמצעים", ולכן מכוח סעיף 14(ד)(2) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007, מהווה הדבר ראייה לכאורה חוסר יכולתו של המבקש לשלם את האגרה.

גם שוכנעתי מתוכן בקשתו של החייב, שלוותה בתצהיר, כי אין ברשותו נכסי נדל"ן (למעט הדירה שבמחלוקת נשוא התביעה) ו/או נכס מטלטלין אחר בעל ערך.

חיזוק למסקנה כי מצבו הכלכלי של המבקש בכי רע הוא העובדה כי בעת הגשת תשובתו לתגובת המשיבה 1, הוא כבר לא עבד והיה מובטל.

על כן, סבורני כי התקיים התנאי הראשון למתן פטור מאגרה, אשר הוא מצב כלכלי קשה של המבקש.

ב.באשר לקיומה של עילה. נזכיר כי כב' השופט הנדל ברע"א 2686/13 המוזכר לעיל, הבהיר כי מסגרת מבחן זה היא גמישה, ועל פיה כתב התביעה צריך לעמוד על רף מינימלי שטומן בחובו בהירות ופירוט.