חביב ואח' נ' בנדו ואח'

פסק דין

תביעות בגין נזק רכוש שנגרם בתאונה שארעה ביום 13/8/13.

1.התובע בתיק 53449/10/13 (להלן ולשם הנוחות: "התובע") טוען כי בעת שנסע ברחוב שבתאי לוי בחיפה, בנתיב הימני מבין שני נתיבים, פגע בו לפתע רכב הנהוג על ידי הנתבע, אשר יצא מסמטה בצד ימין, ולא נתן לתובע זכות קדימה.

רכבו של התובע לא היה מבוטח אלא בביטוח חובה בלבד.

2.התובע בתיק 59132/12/13 (להלן ולשם הנוחות: "הנתבע") מכחיש כי הגיע מהסמטה הנטענת. לטענתו גם הוא נסע ברחוב שבתאי לוי, כאשר התובע נוסע מאחוריו. בעת שהגיע למעבר חציה (בסמוך לאחר הסמטה כאמור לעיל), עצר את רכבו על מנת לאפשר להולך רגל לעבור את הכביש. לפתע עקף אותו רכב התובע משמאל ובעת שחזר לנתיב הימני (על מעבר החציה) פגע בו בצד שמאל.

רכב הנתבע היה מבוטח בביטוח מקיף וצד שלישי.

3.לאחר ששמעתי את הנהגים המעורבים, עיינתי בכל המסמכים שהוצגו ובכלל זה תמונות מקום התאונה, צילום הנזק ברכבים, הודעות לחברות הביטוח, ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים אני סבורה כי דין שתי התביעות להידחות שכן לא עלה בידי אף אחד מהתובעים להרים את נטל ההוכחה במידה הדרושה במשפט אזרחי להוכיח גרסתו להתרחשות אירוע התאונה כנטען על ידו.

4.מעבר לעובדה שעדות כל אחד מהתובעים הינה עדות יחידה של בעל דין על כל המשתמע מכך, ומבלי שהובא כל חיזוק או סיוע לתמוך בה, אומר את הדברים הבאים:

ביחס לגרסת התובע - "צורת" הנזק ברכבו אינה מתיישבת עם טענה להתפרצות פתאומית של רכב הנתבע מצד ימין.

ברכב התובע ניתן לראות שפשוף, שאינו נקודתי, אלא מצוי לכל צדו הימני של הרכב. בהתאם להדגמה שבצע התובע בה הראה כי הנתבע יצא מהסמטה ופגע בו, היה מצופה לראות פגיעה נקודתית של מעיכה ובהמשכה שריטה.

מעבר לכך אומר כי לא מדובר בהתחברות סמטה צרה לכביש ראשי בזווית אנכית או קרובה לכך, אלא בהשתלבות שני נתיבים מצד ימין לתוך הכביש הראשי בזווית קלה מאוד, ומכאן שצפוי אף היה לראות נזק בחזית רכב הנתבע לו אכן היה משתלב מצד ימין, ומתחבר לכביש הראשי, ולא רק בצדו השמאלי של הרכב.

גם עדות התובע לפיה עובר לתאונה כלל לא ראה את הנתבע אלא "בשנייה" לפני המגע תמוהה ביותר, שכן במקום קיים שדה ראיה רחב, והנתיב שנטען כי ממנו הגיע הנתבע, גלוי ופתוח לרכבים הנוסעים ברחוב שבתאי לוי, בפרט כאשר התובע העיד כי נסע בנתיב הימני.

ביחס לגרסת הנתבע:

גרסתו בבית המשפט שונה מהאמור בכתב הגנתו שכן בכתב ההגנה נטען כי בעת שעצר לפני מעבר חציה, הגיח רכב התובע מאחור ופגע עם חלקו הימני בחלקו השמאלי של הרכב שלו, ואילו בבית המשפט הרחיב גרסתו וטען כי התובע עקף אותו משמאל ורק בעת שחזר לנתיב הימני פגע בו.

מעבר לכך אומר כי לו אכן עצר הנתבע את רכבו לפני מעבר חציה על מנת לאפשר לאנשים לחצות את הכביש כפי שהעיד, אזי, ככל שהתובע עקף אותו משמאל ועל מעבר החציה חזר לנתיב הימני, הרי שהתובע היה אמור לפגוע בהולכי הרגל שחצו את מעבר החציה – דבר שלא נטען, ולא אירע, ומכאן שגם גרסה זו תמוהה ולא הוכחה כראוי.

מעדות שני הצדדים ומאופי הנזקים, מיקומם, וממקום עמידת הרכבים מיד לאחר התאונה, מסתבר יותר לקבוע כי התאונה התרחשה בעיקול הכביש (מעט לפני מעבר החציה), כאשר שני הצדדים נסעו במקביל אחד לשני ולא שמרו על נתיב נסיעתם באופן ש-"נפגשו" והתחככו בצד שמאל (רכב הנתבע) וצד ימין (רכב התובע).

5.בהתחשב באמור לעיל יש לקבוע כי אף לא אחד מהצדדים הרים את הנטל להוכיח גרסתו לאופן התרחשות התאונה, ומכאן שיש לדחות את שתי התביעות.

בהתחשב בתוצאה אין מקום לפסיקת הוצאות באף אחת מהתביעות כך שכל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן היום, י"א אדר תשע"ד, 11 פברואר 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: