חביב ואח' נ' בדראן ואח'

החלטה

החלטה זו נוגעת לטענת התובעים בדבר קיומו של מעשה בית דין והשתק פלוגתא ביחס לאחת הטענות שהעלה הנתבע 1 (להלן: "הנתבע") בכתב הגנתו.

עסקינן בתביעה כספית לתשלום שווי רכב ושאר הנזקים שנגרמו לתובעים בשל מעורבות רכבם בתאונת דרכים שבעטייה ניזוק בצורה משמעותית.

הנתבע הינו סוכן ביטוח, אליו פנו התובעים לצורך הנפקת פוליסת ביטוח מקיף. בסברם כי הרכב מבוטח כאמור אצל הנתבעת 2, הודיעו התובעים לנתבע אודות התרחשות התאונה ובקשו ממנו לטפל בבקשתם לקבלת תגמולי ביטוח מאת הנתבעת 2. לאחר זמן מה התברר לתובעים כי הנתבע לא דאג להוצאת פוליסת ביטוח מקיף כפי שביקשו ממנו לעשות, אלא רק פוליסת ביטוח צד ג', ולכן הנתבעת 2 אינה מכירה בחבותה לשלם פיצוי כלשהו.

על פי הנטען בכתב התביעה, הנתבע הטעה ורימה אותם לאורך כל הדרך, למן טיפולו בהוצאת הפוליסה – בניגוד גמור לבקשתם לגבי מהות והיקף הכיסוי הביטוחי – וכלה בדברי השווא שמסר להם אחרי שנודע לו אודות התאונה.

עיקר לענייננו בטיעוני התובעים, תשלום שיקים על ידי הנתבע, בסכום כולל של 9,100 ₪. לטענת התובעים, הנתבע שילם להם את הסכום הנ"ל באמצעות שיקים אישיים שלו על חשבון שווי הרכב, לאחר שהכיר באחריותו כלפיהם בגין אי הוצאת פוליסת ביטוח מקיף.

מאחר שהשיקים הנ"ל לא כובדו, הגישו התובעים את השיקים לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל. הנתבע בתורו הגיש התנגדות, ובעקבות כך הועבר הדיון לבית משפט השלום בעכו (להלן: "ההליך הקודם").

במסגרת טענות ההגנה שלו בהליך הקודם, טען הנתבע כי לאחר התאונה, ובהעדר כיסוי ביטוחי אצל חברת הביטוח, סוכם בינו לבין התובע 1 (להלן: "התובע") ובינו לבין בעל מוסך לפחחות רכב, כי הוא, יחד עם בעל המוסך, ירכשו את הרכב מאת התובע במצבו לאחר התאונה, ולצורך כך שילם הנתבע לתובע את חלקו בעסקה באמצעות השיקים הנ"ל.

אלא שהתובע ביטל את העסקה, והגיע למוסך ולקח את הרכב חזרה אליו בתואנה כי מצא קונה אחר במחיר טוב יותר. על אף האמור, התובע לא החזיר את השיקים לנתבע והוא מחזיק בהם עד היום שלא כדין.

עד כאן, טענות הנתבע בהליך הקודם.

לדיון שהתקיים בהליך הקודם בפני כב' השופט ז' סאלח, התייצבו ב"כ התובע והנתבע, והתובע בעצמו. הנתבע לא התייצב לאותה ישיבה, אי לכך, נתן כב' השופט סאלח פסק דין ובו הורה על דחיית ההתנגדות וחיוב הנתבע במלוא החוב נשוא תיק ההוצל"פ אשר במסגרתו הוגשו השיקים לביצוע.

זה המקום לציין כי במסגרת פסק הדין בהליך הקודם, קבע בית המשפט כי הגנת הנתבע על פניה היא קלושה, וכי אי התייצבות האחרון לדיון נעשתה, כנראה, במטרה לדחות את הקץ.

לימים, הוגשה התביעה דנן נגד הנתבע אם כי בעילה חוזית ונזיקית. התביעה מתייחסת לאותה פרשה עובדתית – תשלום פיצויים עקב מחדלי הנתבע בהוצאת פוליסת ביטוח מקיף, והתחייבותו לשפות את התובעים בגין הנזקים שנגרמו להם עקב אי יכולתם לקבל תגמולי ביטוח מאת חברת הביטוח.

פרשת התביעה מגוללת את אירועי ההליך הקודם , אולי מתוך ניסיון להקדים את המאוחר ולמנוע מאת הנתבע להעלות ביחס לשיקים הנ"ל טענה דומה לזו שהועלתה אז על ידו, או לטעון טענה אחרת שנוגדת את פסק הדין.

ברם, כתב ההגנה של הנתבע בתיק זה ביחס לנסיבות מסירת השיקים לתובע, כולל תיאור חוזר של הגרסה העובדתית אשר העלה במסגרת ההליך הקודם, ולפיה השיקים נמסרו במסגרת עסקה למכירת רכב התובעים לידי הנתבע ובעל מוסך מסוים.

אי לכך, טוענים התובעים כי הנתבע מושתק מהעלאת טענות אלה בשנית, שכן ביחס אליהם מתקיים מעשה בית דין מכוח השתק פלוגתא, לאור כך שבמסגרת ההליך הקודם בית המשפט נתן פסק דין שדוחה את טענות ההגנה של הנתבע ביחס לשיקים אלה.

במסגרת התגובה שהוגשה על ידי הנתבע לגבי מעשה בית דין, טוען הלה כי בנסיבות המקרה דנן לא מתקיים מעשה בית דין, מאחר שפסק הדין בהליך הקודם ניתן שלא בנוכחותו, ומבלי שהתקיים בעניינו דיון לגופו.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים בסוגיה זו, הגעתי לכלל מסקנה כי הדין עם התובעים.

אומנם, פסק הדין בהליך הקודם ניתן בהעדר התייצבות של הנתבע ומבלי שהכרעת בית המשפט תינתן לאחר דיון בגוף הטענות. יחד עם זאת, הפסיקה הכירה זה מכבר במצבים כגון אלה כמקימים מעשה בית דין ביחס לאותם צדדים.

על אף שמדובר כאן בעילת תביעה מכוח דיני החוזים והנזיקין, שהינה שונה מהעילה השיטרית שעמדה במרכז ההליך הקודם, הרי שעסקינן באותה פרשה עובדתית שמתייחסת, בין שאר הדברים, לאותם שיקים ממש.