חב ר.מ.ל.א.ר. בע"מ נ' גולנ'ס בע"מ ואח'

החלטה

בפניי בקשה למתן רשות להתגונן.

הנתבעת מס' 1, (להלן: "הנתבעת"), שכרה מהתובעת חנויות במרכז מסחרי, בסופו של מו"מ נחתם הסכם שכירות שני, ובו סוכם שהנתבעת תשכור שלוש חנויות, כאשר היא מקבלת את המעטפת בלבד, ומכשירה את החנויות לצרכיה.

בשל דין ודברים נוסף נחתם הסכם שלישי, ביום 29.1.09, המפרט את דמי השכירות החודשיים.

לאחר שהנתבעת לא הצליחה לשלם את מלוא דמי השכירות החודשיים ושאר החיובים המוטלים עליה, נוהל מו"מ להמצאת שוכר חילופי, ובסופו של דבר הנתבעת עזבה את המושכר בטרם תום תקופת השכירות.

התביעה הינה לתשלום חובות שונים על פי הסכם השכירות, ובמיוחד הפרש הסכומים שבין דמי השכירות שהיה על הנתבעת לשלם על פי הסכם השכירות לבין דמי השכירות המשולמים על ידי השוכרים החילופיים.

דיון:

הנתבעים 1+2 טענו, כי לאחר דין ודברים ארוך וממושך בין עורכי הדין המייצגים את הצדדים, הסכימה הנתבעת מס' 1 לעזוב את הנכס מתוך הבנה, שככל ותפנה את המושכר בתוך 48 שעות ממועד הסיכום עם ב"כ התובעת, תסכים התובעת לוותר על דרישותיה הכספיות.

כלומר, הנתבעים 1+2 טוענים, ולהוכחת טענתם זו צירפו תצהיר של עו"ד שניהל את המו"מ עובר להפסקת הסכם השכירות, סיומו מוקדם מהמועד המפורט בו ופינוי המושכר והחזרתו לתובעת. על פי הטענה, הוסכם בין עו"ד קורצוייל, לבין עו"ד שור, כי אם הנתבעת תחזיר את המושכרים, (ובאותה העת היה ברור שהנתבעת לא תוכל לעמוד בהסכם השכירות ובתשלום דמי השכירות), אזי התובעת התחייבה, כי לא תדרוש את החיובים הכספיים.

כלומר, עו"ד קורצוייל העיד בפני ביהמ"ש במסגרת הדיון בבקשה למתן רשות להתגונן, כי למרות כל האמור במכתבי ההתראה, בשיחות בעל פה, נאמר לו ע"י עוד שור, כי ככל שהנתבעת תסכים לפינוי לאלתר בלא שיהיה צורך להידרש להליכים משפטיים לשם ביצוע הפינוי, התובעת לא תעמוד על זכויותיה הכספיות הנובעות מהסכמי השכירות ולמעשה תוותר עליהם.

הנתבעים טוענים, כי לאור התחייבות זו של התובעת הרי יש לקבל את בקשתם למתן רשות להתגונן.

בחקירתו עמד עו"ד קורצוייל על עמדתו זו.

בשלב זה ביהמ"ש אינו נדרש לשאלת המהימנות ואינו נדרש לשאלה כיצד יוכיח נתבע את גרסתו.

הנתבעים הציגו מעבר לתצהירו של הנתבע מס' 2, מנהל הנתבעת מס' 1 ובעליה, את תצהירו של עו"ד קורצוייל, עו"ד, ומי שניהל את המו"מ למול עו"ד שור ב"כ התובעת.

אומנם עולות תמיהות מחקירתו, ובמיוחד לנוכח צבר המכתבים שיצאו תחת ידו של עו"ד שור בזמנים הרלוונטיים, ואשר עומדים בסתירה לטענתו של עו"ד קורצוייל באשר למה שהובטח, אולם אנו מצויים בשלב הבר"ל ודי לנתבעים להעלות הגנה לכאורה ולו בדוחק, ומשהובא תצהירו של עו"ד קורצוייל והוא נחקר, וביהמ"ש נדרש לבחון את מהימנות הגרסאות הרי יש בכך משום הגנה לכאורה. ניתנת לנתבעים כולם רשות להתגונן בטענה, הנוגעת לסיכום שבין עו"ד קורצוייל לעו"ד שור, על פיה, ככל שהנתבעת תסכים לפנות את המושכרים לאלתר התובעת תוותר על דרישותיה הכספיות.

טענה אחרת בפי הנתבעים 3-4;

נתבעם אלה טענו, כי חתמו ערב כניסת השבת, והינם זוג קשישים. לטענתם הסבירו למר אדם רוזנברג, נציג התובעת, שהגיע להחתימם בערב שבת, כי אינם יכולים להתחייב משום שאין להם כל רכוש. לטענתם נמסר להם שהחתימה הינה פורמאלית ולא ידרשו לשלם בגינה.

מדובר בהגנת בדים שאין בה כל ממש.

הנתבעים לא פרטו מה משמעות חתימתם אם הינה פורמאלית, מה נפקות לחתימה ביום שישי אחר הצהריים ומדוע יום זה שונה משאר ימות השבוע, ומה עניין בכך שהנתבעים שומרי שבת, וחתמו ביום שישי, גם מר אדם רוזנברג שומר שבת, ומדובר בטענת סרק.

העדה הגב' יונה עוזרי אישרה בחקירתה, כי הנתונים המופיעים על כתב הערבות הינם בכתב ידה, ועוד הסבירה, כי היה ברור לה שחתימתה נדרשת כערבה על מנת שבנה יכול לפתוח את החנויות וכי לא קראו את המסמך.