חב' הביטוח לא תגיש תביעת תחלוף כנגד עובד אשר ברשלנותו פצע עובד אחר

העובדות בתמצית

1.         התובע, יליד 1979, עבד כמאבטח אצל הנתבעת 1 (להלן: " חברת השמירה"), אשר היתה מבוטחת אצל הנתבעת 2 (להלן: "כלל") בבטוח חבות מעבידים. ביום 20/11/02 שהה מאבטח אחר של חברת השמירה, ביבאר סעיד, הוא צד ג' מס' 4 (להלן: "ביבאר"), במגורון של המאבטחים, והחל לפרוק את נשקו. בשלב זה, נכנס התובע למגורון,  או אז, נפלט כדור מהאקדח שהיה ברשותו של ביבאר, פגע בתובע ופצע אותו קשה (להלן "התאונה").

2.         ביבאר הועמד לדין פלילי בגין מעורבותו בתאונה, והוא הורשע על פי הודאתו בעבירה של מעשה פזיזות ורשלנות, עבירה לפי סעיף 338 (5) לחוק העונשין התשל"ז-1977.

3.         התובע הגיש תביעתו זו כנגד חברת השמירה וכנגד כלל, לפיצויים בגין הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהתאונה. אציין כי נגד חברת השמירה ניתן צו פירוק בשנת 2006, ובהתאם, בהחלטה מיום 26.4.07, שוחררה באת כוח כלל מייצוג חברת השמירה.

חברת השמירה וכלל הגישו הודעה לצדדים שלישיים נגד משרד החינוך (להלן "משרד החינוך"), המועצה המקומית בית-אל (להלן: " המועצה המקומית"), וכן כנגד ביבאר.

4.         ביום 29.11.07 ניתן תוקף של פסק דין חלקי להסדר שהושג בין הצדדים, במסגרתו, נשאה כלל, כמימון ביניים, בפיצויים בסך 4,700,000 ש"ח שנפסקו לתובע בעקבות פציעתו. במסגרת ההסדר שהושג, נוהלו הוכחות בסוגיית האחריות בלבד, כאשר חברת השמירה, עקב פירוקה, לא היתה שותפה עוד להליך.

טענות כלל

כנגד משרד החינוך;

5.         בהודעה לצד ג' טענה כלל כנגד משרד החינוך כי לא ניתנו על ידו הנחיות בטיחות נאותות; כי נבחרה על ידו חברה למתן הדרכות ירי בצורה רשלנית; כי הוא לא  פיקח על התכנים שהועברו בהדרכות ירי שניתנו לשומרים; וכן, כי לא היה פיקוח ראוי ומקצועי על החברה שהעבירה את ההדרכות.

בפרוטוקול הדיון מיום 15.2.08, הצהירה באת כוח כלל כי היא מסכימה למחוק את כל טענותיה בעניין התרשלות משרד החינוך המפורטות לעיל, למעט, הטענה כי לא ניתנו הנחיות בטיחות נאותות.

לעניין זה טוענת כלל כי מתן הנחיות מתאימות על ידי משרד החינוך, בין היתר, לעניין סוג הנשק, היה בהן כדי למנוע את התאונה. עוד לטענתה, משרד החינוך הוציא הנחיות מפורטות בחוזרי מנכ"ל, ובהם פירוט כל הקשור באבטחת מוסדות החינוך, הוראות לגבי אחזקת נשק וכיוצ"ב, והתברר כי הנחיות אלה אינן מוכרות לבעלי התפקידים ואינן נאכפות.

כנגד המועצה;

6.         אין מחלוקת כי חברת השמירה נתנה שירותי אבטחה ושמירה לישוב בת-אל, בהתאם לחוזה שנחתם בין חברת השמירה לבין המועצה המקומית (נ/6, להלן: "החוזה").

כלל טוענת כנגד המועצה המקומית כי היא הפרה את תנאי החוזה, בכך שנמנעה מלפקח על ביצוע הוראות החוזה, התרשלה בבדיקת כשירות המאבטחים, בקיאותם בנוהלי השמירה, תקינות כלי הנשק, בדיקת רישיונות המאבטחים ותעודות ההסכמה שלהם, אפשרה להכניס נשק למגורים, לא קבעה נוהל פריקת נשק בסיום המשמרת, וכן הלאה.

כנגד ביבאר;

7.         כלל טוענת כי הרשעתו של ביבאר בעבירה של מעשה פזיזות ורשלנות, מהווה ראיה לכאורה לרשלנותו, בהתאם לסעיף 42א' רבתי לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971.  לטענתה, משנמנע ביבאר להגיש בקשה לסתור את ממצאי ההליך הפלילי,  יש לקבוע כי התרשלותו גרמה לתאונה. בנסיבות אלה, טוענת כלל כי אין בהוראות סעיף 13 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] התשכ"ח-1968, כדי לאיין או להפקיע את חבותו של ביבאר בגין מעשיו הרשלניים.

כלל מסתמכת, בין היתר, על האמור בסעיף 16 לפקודת הנזיקין. לטענתה, אחריותו של המעביד למעשיו של העובד, בהתאם לסעיף 13 לפקודת הנזיקין, מתווספת לאחריותו של העובד למעשיו הוא, ואינה מפקיעה אותה או באה במקומה. לפיכך, לטענת כלל, אין באמור בסעיף 13 לפקודה, כדי לשלול מהמעביד את זכותו לשיפוי מהעובד שהתרשל.

כן טוענת כלל לשיפוי בגין מעוולים במשותף, בהתאם לסעיף 84 לפקודת הנזיקין. לטענתה, יש לראות את המעביד ואת ביבאר כמעוולים במשותף.

טענות הצדדים השלישיים

משרד החינוך

8.         משרד החינוך טוען כי כל טענותיה של כלל, שאינן נוגעות לאי מתן הנחיות בטיחות נאותות, דינן להדחות בשל הרחבת חזית. עוד טוען משרד החינוך כי הטענה בדבר אי מתן הנחיות נטענה בעלמא ללא כל ביסוס, ומכל מקום, לא הוכח כל קשר סיבתי בין אי מתן הנחיות לבין התאונה. משרד החינוך מוסיף וטוען כי התאונה ארעה במגורי המאבטחים, בזמנם החופשי, וללא כל קשר לפעילותם במוסדות החינוך, וממילא, הנחיות משרד החינוך כלל אינן רלבנטיות למקרה הנדון. עוד נטען כי חברת השמירה מהווה "מזיק ישיר", אשר הביא ברשלנותו ובמחדליו לתאונה ואין כל הצדקה להטיל את האחריות על הרשות הציבורית.

טענות המועצה

9.         המועצה טוענת כי לא הוכחה ולו טענה אחת מטענות כלל כלפיה. לטענתה, מלוא האחריות על המאבטחים ועבודתם, הייתה נתונה באופן בלעדי לחברת השמירה, ולמועצה לא היה כל קשר אליהם. לעניין זה, מפנה המועצה לסעיפיו השונים של החוזה לפיהם, על חברת השמירה לדאוג לגיוס השומרים, הכשרתם, ופיקוח עליהם.