חב' אל אדהם לחגארה ואח' נ' עאטף ואח'

פסק דין

1.בפניי תביעה לתשלום פיצוי בגין נזקי תאונת דרכים שהתרחשה ביום 03/11/09 בין רכב ג'יפ שבבעלותה של התובעת (להלן – "הג'יפ") ובין משאית שבבעלותו של הנתבע 1, המבוטח ע"י הנתבעת 2.

2.הנתבע, הודה כי התאונה נגרמה בעת שנסע לאחור ביציאה מחניה וכתוצאה מכך היה מגע בין החזית האחורית של המשאית ובין החזית הקדמית של הג'יפ. הנתבע הוסיף בכתב ההגנה כי בקרות התאונה, הג'יפ היה מונע ולא היה בו אדם וטען לאחריותו של נהג הג'יפ ו/או הבעלים עליו באופן שעשוי לגרום להתדרדרותו לעבר המשאית אף שבעדותו, לא העיד על כך.

נהג הג'יפ לא נכח במקום התאונה בהתרחשותה והתובעת טענה בנוגע לנסיבות התאונה על פי עדותו של נהג הג'יפ בנוגע לנזקים, שהתגלו לו עם שובו למקום בו הוא החנה את הגיפ עובר לתאונה ולפי שיחתו עם הנתבע במקום התאונה.

3.הנתבעת, הכחישה את אחריותה לתאונה וטענה כי התאונה לא התרחשה בנסיבות המתוארות ע"י נהג התובעת והנתבע. אם וככל שהתרחשה תאונה, האחריות לה מוטלת על נהג הג'יפ ואין לחייב אותה בנזקיו.

4. הנתבע שלח הודעה לצד ג', לנתבעת, שביטחה את המשאית וטען לחבותה בגין האירוע הביטוחי ונזקי הג'יפ ככל שתיקבע אחריותו לתאונה ויוכחו נזקי התובעת.

צד ג', טען לפטור מחבות כמבטחת לאור הנסיבות להם טוענים הנהגים אשר אינן מתיישבות עם קרות תאונה. לפי דו"ח חוקר שהוגש מטעם הנתבעת ועל פי עדויות הנהגים ובחינת גרסתם בשאלת נסיבות התאונה לרבות נזקי הג'יפ נימצא לשיטתה, כי הנתבע הציג בפניה פרטים כוזבים בדבר התאונה. לפיכך, ביקשה הנתבעת כי תידחה התביעה והודעת צד ג' שהוגשו כנגדה.

המסגרת הנורמטיבית :

5.סעיף 25 לחוק חוזה ביטוח, תשמ"א – 1981 קובע:

"הופרה חובה לפי סעיף 22 או לפי סעיף 23(ב), או שנעשה דבר כאמור בסעיף 24(ב), או שהמבוטח או המוטב מסרו למבטח עובדות כוזבות, או שהעלימו ממנו עובדות בנוגע למקרה הביטוח או בנוגע לחבות המבטח, והדבר נעשה בכוונת מרמה - פטור המבטח מחובתו."

ההלכות שנקבעו בעניין "כוונות מרמה" של מבוטח הפוטרת את המבטחת מחבות בגין אירוע ביטוחי מציבות שלושה תנאים להוכחת התרמית: א. מסירת עובדות בלתי נכונות או כוזבות. ב. מודעות של המבוטח לאי הנכונות או לכזב של העובדות שנמסרו. ג. כוונה להוציא כספים שלא כדין על יסוד העובדות הבלתי נכונות או הכוזבות(רע"א 230/98 הפניקס הישראלי חב' לביטוח בע"מ נ' אחמד נסרה (פורסם בנבו), ע"א 2790/00 פריזה דיקלה וגולן נ. אררט חב' לבטוח בע"מ, פורסם בנבו, ניתן ביום 02/02/03 ובספרו של י' אליאס, דיני ביטוח, כרך א' , עמ' 478).

קיימת מחלוקת בפסיקה אם די בכך שהוכחו שני היסודות הראשונים בעניין כוונת המרמה במסירה במודע של ידיעה כוזבת למבטחת אודות המקרה הביטוחי על מנת שניתן יהיה למוד ממנה על קיומו של היסוד השלישי בדבר כוונה להוציא כספים, על יסוד המידע הכוזב. לפי גישה אחת, יש לבחון את המניע לשקר, שנטל הראייה לגביו, מוטל על המבוטח. ככל שמבוטח יוכיח, כי המניע אינו ניסיון להתעשר על חשבון המבטחת, כי אם מניע אחר, "חיצוני" ויימצא כי למרות המידע הכוזב קיימת זכות לתגמולי ביטוח, אין לשלול אותם רק מחמת מסירת מידע כוזב במודע (ראו: ע"א (חי') 23420-01-10 יצחק פלדמן נ' הפניקס הישראלי חברה לבטוח בע"מ, פורסם בנבו ובר"ע על פסק הדין שנדחתה ע"י המשנה לנשיאה השופט ריבלין ברע"א 9215/10 ‏יצחק פלדמן נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ , פורסם שנבו, ניתן ביום 12.4.2011).

לפי הגישה השנייה, די להוכיח מסירת ידיעה שקרית ומודעות לשקר, על מנת לבסס את כוונת המרמה כפי שנקבע בע"א(חי') 4301/99 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' קיסלב איגו, פורסם בנבו, ניתן ביום 17.10.00:

"אין חשיבות למניע שהביא את המשיב למסור ידיעות כוזבות. משעה שהמשיב מסר ידיעות כוזבות ביודעין למערערת מתקיימת בו כוונת המרמה. אם לא נקבע כך יתרוקן סעיף 25 מתוכן".

המסכת העובדתית:

6.שמעתי את עדותו של נהג הג'יפ, אשר לא היה בג'יפ או בטווח ראייה ממנו בקרות התאונה. לדבריו, הוא החנה את הג'יפ בכביש צדדי למשך 10-15 דקות על מנת לקנות אוכל (עמ' 8 שורות 5-6, עמ' 10 שורה 14). הג'יפ נישאר מונע עם אורות חניה ווינקר דולקים וללא השגחה עליו על ידו או ע"י מי מטעמו. המרחק בין מקום הימצאותו בקרות התאונה ובין מקום חניית הג'יפ היה יותר מ- 50 מטר ( עמ' 10 שורות 2-10, ו- 19).

נהג הג'יפ העיד כי הוא הבחין במשאית חונה במרחק של כ- 2 עד 2.5 מטר בשעה שהחנה את רכבו ומאחורי הג'יפ לא חנו רכבים אחרים (עמ' 10 שורות 22-25). מששב לג'יפ הוא הבחין כי רכבו ניזוק. הנזקים לדבריו, הם כפי שניתן לראותם בתמונה ת/1 שהוצגה בפניו. בבואו חזרה לרכבו , הוא פגש בנתבע שהודה בפניו כי נסע ברוורס לצורך יציאה מחניה ועל מנת להשתלב בכביש. אגב זאת, הוא פגע בג'יפ ( עמ' 8 שורות 7-9, עמ' 11 שורה 6). בהגיעו לג'יפ המשאית, הייתה מצויה עדיין לפניו אך לא צמוד לג'יפ ולדבריו, נהג המשאית הרחיק את המשאית מרכבו. לאחר התאונה, הוא העביר את הג'יפ עם מנוף של חבר, שהוא בעל מנוף, כ- 200 מטר קדימה מפאת השבתתו עקב נזקיו (עמ' 11 שורות 19-23).

נהג הג'יפ הגיש הודעה למבטחת על התאונה, סומנה ת/2 וכן הגיש תרגום של ההודעה, סומנה ת/3 . בהודעה נירשם כי התאונה התרחשה בשעה 20:00 ותוארו נסיבותיה כמובא לעיל, בגין נסיעה ברוורס של הנתבע שטען כך באזניו. בהודעה, תואר מיקום הנזקים בג'יפ: בחזית, בגג ובדלתות הקדמיות (עמ' 12 שורה 27).

7. הנתבע, העיד גם הוא על נסיבות התאונה. לדבריו היא התרחשה בשעה 21:00 או 21:30 בליל חורף ומאוחר יותר אמר בעדותו, שהוא החנה את המשאית בבואו לידידו, "כשעתיים או שלוש לפני התאונה , זה היה 5 או 6" (עמ' 14 שורה 6 ו-32). משסיים את ביקורו אצל חברו ובן דודו, עארף הוא חזר למשאית. לדבריו, הוא נסע רוורס, במטרה לנסוע כ- 3-4 מטרים לאחור על מנת לצאת מהחניה בהתחשב בכך, שהוא נוהג במשאית כבדה ולא ברכב פרטי. בנסיעתו לאחור, הוא הרגיש כי פגע במשהו והתברר לו עם יציאתו מהמשאית כי הוא פגע בג'יפ (עמ' 14 שורות 5-11). הוא פגש בנהג הג'יפ עם שובו של הנהג לרכבו והודיעו, כי הוא פגע ברכבו ומסר לו את פרטיו, בהיעדר כל היכרות קודמת ביניהם (עמ' 14 שורות 23-26). לעניין מיקום נזקי הג'יפ העיד הנתבע כי בירידתו מהמשאית לאחר ששמע את רעש הפגיעה בג'יפ, הוא ראה כי ארגז המשאית שלו מצוי בתוך השמשה הקדמית של הג'יפ. הארגז, בולט מקו החזית האחורית של המשאית ( עמ' 17 שורות 15-3) ומחוברים לקצהו גלגלי ברזל, לנסיעתו על האדמה (עמ' 18 שורה 18). עמוד השמשה בג'יפ, באחד מצידיו נדחף לאחור כתוצאה מפגיעת ארגז המשאית (עמ' 21 שורות 2-3).

8. הנהגים, נחקרו שניהם בשאלת קיומם של קשרי משפחה ביניהם. נהג הג'יפ, על קשריו עם הנתבע בשל קרבת משפחה בינו ובין אדם בשם מופיד, הנשוי לכאורה לבתו של הנתבע . נהג הג'יפ, הכחיש זאת מכל וכל ואמר כי אם יוכח קשר המשפחה, הוא מסיר על אתר את תביעתו (עמ' 9 שורות 14-28). הנתבע, נשאל בעדותו אם נסרין, נשואה לבן משפחה של נהג הג'יפ, ממשפחת עג'לוני. על כך השיב, כי בתו אכן נשואה לאדם ממשפחת עג'לוני ששמו פאדי , אך לא ידוע לו על כל קרבת משפחה בינה ובין נהג הג'יפ, מרוואן עג'לון.