חארז אוסאמה ואח' נ' מדינת ישראל- משרד הבטחון

החלטה

בקשה להורות על הפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבעת בהתאם לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984.

רקע

1.התובעים הגישו תביעה נזיקית כנגד הנתבעת. בתביעה נטען כי ביום 25.02.08 נורו הם ע"י חייל צה"ל בעת ששהו בחנות שבבעלותם וזאת ללא כל סיבה. לתביעה לא צורפה חוות דעת רפואית היכולה לתת תמונה על אופי החבלות והאם סובלים התובעים מנכות צמיתה כלשהי.

2.הנתבעת טענה כי מדובר בפעולה מלחמתית מן המעלה הראשונה וכעולה מסע' ג- (2)(א) לכתב ההגנה (עמ' 8), במועד האירוע, פעלה יחידת עילית של צה"ל ללכידת מחבל בכיר בארגון החמאס, משימה בדרגת מסוכנות גבוהה. כאשר כוחות צה"ל חדרו למתחם בו שהה המבוקש הם הותקפו ע"י אחרים שהיו במתחם, כולל ע"י התובעים שהינם קרובי משפחה של המבוקש אשר ניסו לעשות כל שביכולתם לסכל את פעילות צה"ל ותוך כדי כך נפגעו. טוענת הנתבעת כי התובעים הינם תושבי חוץ אשר אין סיכוי להיפרע מהם את ההוצאות שיפסקו בתום ההליך. עוד טוענת הנתבעת כי בהתאם לפסיקה מהעת האחרונה, ראוי לקבוע ערובה בהיקף עשרות אלפי ₪.

3.טוענים התובעים בתשובתם כי אין סיכוי שהתביעה תדחה שכן הנתבעת מודה שהתובעים נפגעו מאש חיילי צה"ל וקביעת ערובה תחסום את אפשרותם לגשת לבית המשפט וכי הכלל בהליכים משפטיים בערכאה ראשונה הינו שאין לחייב תובע בהפקדת ערובה להוצאות ובפרט לאור מצבם הכלכלי הקשה של התובעים.

דיון

4.קובעת תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984, זו לשונה:

"(א) בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע.

(ב) לא ניתנה ערובה תוך המועד שנקבע, תידחה התובענה, אלא אם כן הורשה התובע להפסיקה. נדחתה תובענה לפי תקנה זו, רשאי התובע לבקש ביטול הדחייה, ואם נוכח בית המשפט או הרשם שסיבה מספקת מנעה את התובע מלתן את הערובה תוך המועד שנקבע, יבטל את הדחייה בתנאים שיראו לו, לרבות לעניין ערובה והוצאות".

הכלל שנקבע לעניין הפקדת ערובה להוצאות במסגרת הסמכות הקבועה בתקנה 519 לתקנות פורט בפסק דינו של כב' השופט א' גרוניס ברע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עזבון המנוח באסל נעים איברהים , פ"ד נח (5) 865 בעמ' 868 (פסקה 5 לפסק הדין):

"הכלל הוא שאין בית המשפט מחייב תובע במתן ערובה להוצאות מחמת עוניו בלבד. גם כאן, לא תיחסם גישתו לערכאות של תובע דל אמצעים רק בשל חוסר יכולתו הכלכלית. ואולם, במסגרת המקרים אשר נקבעו בפסיקה להטלת חיוב להפקדת ערובה, מקובל כי בית המשפט ישתמש בסמכותו האמורה כאשר מתגורר התובע מחוץ לתחום השיפוט, ואין בידו להצביע על נכסים הנמצאים בארץ באופן אשר יקשה על הנתבע לגבות את הוצאותיו, אם ייפסקו לטובתו.................

הלכה זו הוחלה גם על תושבי הרשות הפלשתינית, אשר נחשבים לצורך העניין כתובע המתגורר בחו"ל".

בהמשך ההחלטה נקבעו קריטריונים להטלת הערובה ונקבע כי עובדת היות תובע תושב חוץ אינה הטעם היחיד לחיוב בערובה להבטחת הוצאות הנתבע. עוד נקבע כי "בית המשפט ישקול שיקולים רלבנטיים נוספים וידון בכל מקרה לגופו על פי נסיבותיו".

5.בהחלטת כב' השופט גרוניס מיום 15.7.07, אושרה החלטת ביהמ"ש המחוזי בחיפה לחיוב תובעים תושבי שטחים בהפקדת ערובה להוצאות בסכום של 20,000 ₪. בהחלטה זו ציין כב' השופט גרוניס כי אמנם בהלכת רע"א 2146/04 שלעיל נקבעו 9,000 ₪ אולם מאז השתנו הנסיבות מה גם שחלפו 3 שנים והסכום שנקבע בבית המשפט המחוזי בסך 20,000 ₪ אינו סוטה מהסביר ברמה שמצריכה התערבות ביהמ"ש העליון.

ראו: רע"א 4743/07 עזבון ויורשי המנוח נזיה עאדל דרווזה נ' מדינת ישראל (15.7.07).

בהחלטה נוספת הורה כב' השופט גרוניס על דחיית בר"ע בה בית המשפט המחוזי בנצרת הורה על הפקדת 50,000 ₪. בין יתר הנימוקים התייחס כב' השופט גרוניס לסיכויי התביעה, היעדרה של חוות דעת רפואית והיות התובע תושב הרשות הפלסטינית.

ראו: רע"א 3124/08 נביל עומר חאמד נ' מדינת ישראל (3.8.08).

בתיק נוסף בו היה מדובר בתביעה של תושבי שטחים, קיבל כב' השופט עמית (בשבתו בבית המשפט המחוזי בחיפה) בר"ע על החלטת בית המשפט השלום לקביעת ערובה בשיעור 6,000 ₪ בלבד תוך שהורה על הפקדת סך של 30,000 ₪. כב' השופט עמית התייחס לשיעור הערובה שיש להשית על תושבי חוץ ועל סיכויי התביעה.

ראו: רע"א (מחוזי חיפה) 4418-06-09 מדינת ישראל נ' עזבון ויורשי המנוח (5.8.09).